מצוה מצילה חיים

היה זה לפני כמה שנים, באזכרה לרגל יום השנה ליהודי שנפטר, בבית משפחתו ברמת גן. אל האזכרה נקבצו ובאו מכרים רבים ובני משפחה, כולל גם כאלה שלא חונכו וגודלו על ברכי התורה והמצוות. רב מקומי נשא דברים, עורר על גודל הזכות לקבל קבלה טובה אחת לעילוי נשמתו של הנפטר, ועודד את הנוכחים לקבל החלטה לקיים מצוה אחת שיוכלו לעמוד בה, ולהחזיק בה ללא הרף.
בתוך הקהל היתה גם אשה אחת, שגילתה רצון עז להתחזק בקיום המסורת היהודית. עם סיום הדרשה, ניגשה לרב ושאלה לעצתו, כי היא מבקשת לקבל על עצמה קבלה טובה לזכותו של הנפטר הדגול שהיה קרוב לליבה, אך היא מבקשת כי יציע לה הרב קבלה טובה ו'סבירה' – משהו שתוכל לעמוד בו בנקל לאורך זמן, מצוה אחת שתוכל לקיים תמיד וללא הפסקה...
הרב חשב היטב, והשיב: 'יש משהו שכדאי לעשות כל יום בבוקר, מצוה ייחודית שכתוב עליה ב'שולחן ערוך הרב' שכדאי להקפיד לקיימה כבר בתינוקות מגיל ברית המילה, כי המקיימה 'קדוש ייאמר לו' והיא מרוממת את האדם מאוד. זו המצוה הייחודית והנפלאה ליטול ידיים מדי בוקר בעת הקימה מהמיטה, שלוש פעמים על כל יד לסירוגין. זו קבלה טובה וקלה שכדאי להקפיד עליה, והיא תפתח לך את היום באנרגיה רוחנית טובה!' – איחל לה הרב בחום.

שמעה האשה ונענתה מיד לאתגר, מיהרה ורכשה ספל מתאים, ומדי בוקר, נטלה ידיה כהלכה, כפי שהורה הרב. שמיחה ומאושרת המשיכה האשה לעמל יומה, וכבר כה התרגלה לקבלה זו, עד שלא נזקקה לתזכורות ונהגה כך באופן טבעי...
אחרי תקופה ממושכת, הוצרכה האשה לנסוע למדינה נחשלת במזרח הרחוק. היא לא שכחה את הספל כמובן, ומצאה מקום במזוודתה הצנועה גם לספל החשוב, ממנו היא מקפידה ליטול ידיים מדי בוקר. עם נחיתתה נסעה לעבר מקום אכסנייתה, בעיירה נידחת ונחשלת מאוד, שאותות הקידמה טרם הגיעו אליה...
למחרת היום, השכימה קום בבוקר ופנתה לאכול את ארוחת הבוקר. אל השולחן הוגשה קערת ירקות, היא הרימה מלפפון ועגבניה והניחה בצלחתה, וכמוה בדיוק – עשו יתר האורחים. לפתע, רגע לפני שאכלה מהירקות, נזכרה לפתע:
'אוי, הבוקר לא נטלתי ידיים!' - - -
היא מיהרה לעזוב את הירקות, ופנתה לחדרה. איתרה את הספל, ניגשה לברז, נטלה ידיים כהלכה כפי שקיבלה על עצמה, ורק אחר כך, אחרי שהתעכבה שעה ארוכה לעמוד בקבלתה וליטול ידיה, שבה לחדר האוכל. לתדהמתה, חלק מהאורחים האחרים החלו לפתע להתפתל בכאבי בטן עזים. הם נפלו ארצה מתייסרים, והיא עזבה את האוכל וניסתה לסייע...
התברר, כי באותה עיירה נחשלת, התוצרת החקלאית מרוססת ברעל אימתני, להבריח מהירקות כל מזיק אפשרי. המקומיים מודעים לכך, ושוטפים היטב את הירקות טרם האכילה, אך האורחים לא ידעו, והחלו לאכול מהירקות המורעלים – כשבתוך דקה שתיים החלו לחוש כאבים עזים, וחלקם נפלו ארצה מתעלפים והובהלו לבתי החולים...

האשה עמדה המומה בחדר האוכל, ואינה יודעת להשיב את נפשה. בעקבות העובדה כי שמרה על קבלתה והלכה ליטול ידיה - ניצלה! הוכח לנגד עיניה, כי הקפדתה על קבלתה הטובה ליטול ידיים בשחרית – היא שעמדה לה להצלה ולהגנה מפני הרעל! האורחים האחרים פונו לבית החולים לבדיקות, וכשנותרה לבדה – היה לה פנאי להרהר עד כמה הקבלה הטובה הזו הצילה אותה מסאת ייסורים קשה ומצערת...
החוויה המטלטלת הזו, גיבשה בה את ההחלטה לשוב ארצה, ולחקור יותר אחרי שורשי המצוות הנפלאות להן זכתה כבת לעם היהודי. היא השתתפה בסמינרים שונים, ובסופו של דבר – שבה בתשובה שלימה והחלה להקפיד על כל תרי"ג המצוות, קלה כבחמורה. לימים, פגשה את הרב שהמליץ לה על אותה קבלה טובה, וכשסיפרה לו את סיפורה המסעיר לא הצליח הרב לכלוא את התרגשותו, וקרא בסערת נפש:
'מדהים להיווכח, כמה גדול כוחה של קבלה טובה אחת, כמה רבה עוצמתה. בזכות קבלה טובה אחת ניצלו חיי האשה ובריאותה, ובזכותה – זכתה לשוב לכור מחצבתה ולעשות רצון קונה. וכל זה, בזכות קבלה אחת, אחת בלבד, קבלה פשוטה וקלה, ליטול נטילת ידיים בשחרית!'

והסיפור, אותו סיפר בעל המעשה בעצמו, הרב פנחס הכהן שליט"א מנתיבות, בא להעיד ולומר עד כמה כדאי לנו לאמץ קבלה אחת טובה, חזקה ועוצמתית, כי היא יכולה לשנות את חיינו, לרומם אותנו, להגן עלינו מכל נזק, ולהפוך אותנו לרוחניים ואיכותיים יותר. נחפש את הקבלה הטובה 'שלנו' – זו המתאימה לנו, נחזיק בה בעוצמה ולא נרפה ממנה אף לרגע, והיא תיתן לנו כוחות ויכולות להצליח להתעלות מעלה מעלה, לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים!