שמלה ב(ה)מתנה

אותו היום, החל כיום שגרתי בבית משפחת הוטנר, ולפתע הפך ליום חג של ממש. הם כבר הורגלו בכך שאבא יוצא למסע ארוך לפרנסתם, ומדי פעם - במוצאו שליח נאמן - היה שולח כסף עבורם. ביום שהיה מגיע מכתב מהאב ולצידו כמה רובלים - היו כולם מתרגשים ושמחים מאוד, אבל לא כמו באותו יום...
בשעת צהריים, נקש שליח על הדלת. 'פגשתי את אבא ביריד גדול בקצה השני של פולין, והוא שלח לכם חבילה', סיפר השליח. בשונה מהרגיל, הפעם לא היתה זו מעטפה קטנה עם מכתב וכסף, אלא אריזת קרטון מרובעת ויפה...
בסקרנות רבה מיהרה האם לפתוח את האריזה הנוצצת, ועיניה נקרעו משמחה. בעלה היקר שלח לה שמלה חדשה, שמלה שבתית יפה, כמותה לא ראתה זה זמן רב! בשנים האחרונות, מאז העסקים הסתבכו, התרגלו בני המשפחה לחיות בתנאי דוחק, שמלה חדשה לאם - היתה בגדר מותרות שאין להעלות על הדעת. ועתה - אבא שלח ממקום שבתו במרחקים שמלה חדשה - אכן, זהו יום חג של ממש!

גם הילדים התרגשו בשמחת אמם. הם היו מודעים לעוני, לעובדה שבגד חדש לא חצה את מפתן דלתם זה עידן ועידנים, והמתינו לשבת הקרובה, מצפים כי בשבת הזו תתחדש אמא בשמלה החדשה. מה רבה היתה אכזבתם, כשאמא הופיעה בשבת באותו בגד מהוה וישן, שכבר נקרע לא פעם וקצוותיו משופשפות מכל עבר. 'אמא, למה לא לבשת את השמלה החדשה?' - שאלו כולם במקהלה.
אמא קראה ליצחק, ולחשה על אוזנו כממתיקת סוד: 'אתה הגדול שלי, לכן אסביר לך: בעוד כמה חודשים, אתה עומד לסיים מסכת 'בבא קמא'. אנחנו נערוך סיום יפה בבית, ונזמין את רבניך וחבריך, את קרובי המשפחה והשכנים. אני שומרת את השמלה החדשה לאירועי החגיגי הזה, אני רוצה לחדש אותו ביום חגי ושמחתי - בעת שתסיים את מסכת 'בבא קמא''.

לימים, אחרי שהגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל הפך לראש ישיבת 'רבינו חיים ברלין' באמריקה והקים את מפעל הענקים 'אוצר מפרשי התלמוד', העיד בהתרגשות ומפיו מובאים הדברים ב'ספר הזכרון' עליו:
'לא זו בלבד שהוספתי שקידה על שקידתי כדי לסיים את מסכת 'בבא קמא' בהצלחה גדולה, אלא שלא מעט סיומים, אלפי סיומי מסכתות ערכתי בזכות אותה שמלה, בזכות העובדה שאמי הקריבה וויתרה על הלבשת השמלה בשבת הראשונה, והמתינה ליום הסיום. כי אז ראיתי כמה חשוב לה הלימוד שלי, המאורע הזה נחקק עמוק בלבי והותיר את חותמו לזמן רב!'

ואין כמו סיפור זה כדי ללמדנו, כמה מחודדים החיישנים של ילדינו, כמה הם חכמים ומבינים מה הכי חשוב לנו, את מה אנו הכי מעריכים. בסופו של דבר, לא ניתן לתעתע בילדים, הם מבינים היטב מה הכי חשוב לנו. כשרבי יצחק ראה את אמו מותירה את השמלה לעת הסיום - עבר ללבו מסר בלי מילים: לימוד התורה הוא הכי חשוב, אין מאורע חשוב כמו סיום מסכת, אין דבר יקר מלימוד התורה!
לפיכך, הבה נוודא כי אנו מעניקים לילדינו את החוויות הנכונות, בסולם העדיפויות הנכון. הבה נוודא כי נחרט בנפשם סולם הערכים הנכון, שהם רואים ומבחינים שהערכים הנכונים הם הכי חשובים ומשמעותיים עבורנו. הבה נפעל כדי למלא את נפשם ורוחם בחוויות חיוביות וטובות, שילוו אותם לאורך ימים ושנים בדרך העולה בית א-ל!