הגנה בזכות ברכת המזון

העיירה מוש שבבלרוס, היתה עיירה שקטה ושלווה בדרך כלל. עיירה קטנה המורכבת מגויים ויהודים, שחיים בשלווה אלו לצד אלו. תושבי מוש היו עניים ודלים, פרנסתם הספיקה להם בקושי, וכל ימיהם חיו בדוחק רב. לצד זאת, איום משמעותי ביותר רבץ על חיי היהודים במוש, והוא - איום השריפות. הן בתיהם - בקתותיהם עשויים עץ, ואין כמותם לדעת מנסיון רב ומר שמספיק ניצוץ אחד כדי לשרוף עיירה שלימה. וכי לא די בעוניים המחפיר, שיש להוסיף עליו עלויות נזקי שריפות מדי פעם?!
כמרא דאתרא של העיירה, כיהן הגאון רבי יחיאל ממוש זצ"ל, ולא רק שהיה רב אהוב, הוא גם נשא את הדאגה לצאן מרעיתו על לוח לבו. לא אחת שינס מותניו לגייס כספים לכיסוי נזקי הדליקות ולשיקום הנזקים, אף שהכל ידעו כי השיקום הוא זמני בלבד - עד השריפה הבאה ששוב תותיר את כולם חסרי כל.

ביום מן הימים קרא הרב לבני קהילתו, וביקש לשאת בפניהם דרשה מיוחדת. כל בני הקהילה התקבצו לשמוע את דרשתו המיוחדת של הרב הנערץ, והוא פתח ואמר: 'אחיי היקרים, הן כולנו מתקשים כל כך בפרנסה, עיירתינו מוש היא סמל של עוני ודוחק רב. עתה אעניק לכם מתנה יקרת ערך, ואחשוף בפניכם הבטחה נאמנה לפתיחת שערי השפע והפרנסה עבורכם...'
כולם עשו את אוזנם כאפרכסת, חידדו היטב את שמיעתם. הרב עומד לחשוף גילוי חשוב, שיפתח בפניהם את שערי הפרנסה ויביא לבתיהם רווחה כלכלית. ומי לא יאזין לרב בהזדמנות פז כזו?
'ובכן, מורי ורבותי', המשיך הרב, 'קבלו על עצמכם לברך ברכת המזון אך ורק מתוך סידור. ואני מבטיחכם נאמנה, כי מי שיקפיד לברך תמיד מתוך סידור - יזכה שבורא עולם יפתח לו את שערי הפרנסה, וירעיף עליו מטובו שפע ברכה!'

הרב סיים את דבריו הנרגשים, ומיד קיימו וקיבלו על עצמם כל יהודי העיירה לברך ברכת המזון מכל סידור. הם חשו כי הקבלה הזו אכן הועילה לפרנסתם, ובעיקר - הבחינו כי סכנת השריפות פחתה, ואלו לא הוסיפו להתפרץ בבתיהם ולהזיקם, מה שחסך מהם הוצאה כספית כבידה. הם הרגישו כי קבלה זו עומדת ומגינה עליהם, ומונעת מהשריפות להתקרב לבתיהם, והבטחה זו נמשכה לשנים ארוכות, גם לאחר שכבר הסתלק הרב ועלה לישיבה של מעלה.
בפאתי העיירה התגורר יהודי אחד, ומשה שמו. גם הוא קיבל על עצמו את הקבלה הזו, אך מפעם לפעם - כשמיהר מאוד או שגבר עליו יצרו - לא עמד בה. חבריו הזהירוהו כי הוא משחק באש - תרתי משמע, רעייתו התחננה אליו שיקפיד כמו כל יהודי העיירה. הוא התחזק קמעא, ובכל זאת - קשה לומר שתמיד הקפיד לברך מתוך סידור.

ויהי בלילה אחד, אין ויהי אלא לשון צער, לפתע התעוררו כל בני העיירה באישון ליל למראה להבות אש גבוהות וזעקות שבר. בתי הנכרים החלו להישרף בזה אחר זה, אך למרבה הנס והפלא - האש דילגה על בתי היהודים, קיפצה מעליהם והמשיכה לבתי הנכרים. כולם התעוררו בחשכת ליל למראה לא ייאמן: האש אכלה כבר רחוב או שניים בעיירה, ובכל זאת מדי פעם היא עוצרת, מדלגת, מותירה בית לפליטה וממשיכה בדרכה...
רעייתו של משה התעוררה אף היא, והחלה זועקת לבעלה: 'הלא תראה בעיניך את האש בוערת, ומה יכול להגן עלינו עתה חוץ מברכת המזון מתוך סידור? הזדרז לרוץ אל ציון רבנו הנערץ, והבטח לו על קברו כי גם אתה מתחייב מעתה לברך תמיד ברכת המזון מתוך הסידור. אחרת - מה רעה ומרה תהא אחריתנו, הלא האש כבר מלחכת בשלהי הרחוב, ובעוד שעה קלה יעלה ביתנו באש!'

משה התעורר בבהלה וקפץ ממיטתו כנשוך נחש, ואץ רץ לקברו של המרא דאתרא. בדמעות שליש התייפח על ציונו, ביקש את סליחתו על שלא תמיד הקפיד לברך ברכת המזון מתוך סידור, כפי שיעץ הרב. בסיום הדברים, הבטיח בקבלה גמורה כי מעתה יברך ברכת המזון אך ורק מתוך סידור, ואחר כך שב לביתו לראות מה נעשה...
כשהגיע לביתו, גילה כי האש כבר מתקרבת אליו בצעדי ענק. חיש הניס את משפחתו החוצה, והוא ובני ביתו נעמדו במרחק בטוח, צופים באש האוכלת בית אחר בית בדרכה לביתם. ואז, בהגיע האש לביתם, לפתע פתאום שקעה האש וכבתה כליל, בדיוק על מפתן דלת ביתו של משה, ויהי לפלא!
הסיפור, המופיע בספר 'יהי אור' שחיבר רבי יאיר שוורצמן זצ"ל ששמע את הסיפור ממי שהכיר את בעל המעשה, מוכיח מה גדול ורב כוחה של ברכת המזון מתוך סידור, וכמה הגנה ושמירה יש בה. לא תמיד אנו מבינים כיצד, פעמים רבות איננו יודעים איך, אך אין ספק: ברכת המזון היא שמירה מעולה, שמירה עליונה מכל פגע רע.

כמה אנו משקיעים בהגנה, מפני גניבות, מפני אסונות חלילה, מפני שריפות... כמה הון ומשאבים מושקעים בביטוחים, במצלמות, בחיישנים, בגלאים, בכל ציוד אפשרי שיעדכן אותנו מראש על בוא אסון חלילה... ברכת המזון מתוך סידור היא שכבת הגנה, שומרת ומצילה. הבה נקבל על עצמנו לברך ברכת המזון מתוך סידור, ונזכה לשפע פרנסה ושמירה רוחנית!