תעלומת הכסף

היה זה בשעת ערב אביבית ונאה, בכניסה לטרקלינו המפואר של אחד מעשירי העיר טורונטו שבקנדה. בדלת הכניסה נקש הרה"ח ר' מרדכי קרימלובסקי שליט"א, שנשלח לאותו גביר בשליחות אישית מהגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, להתרימו למען מוסד שרבי אברהם התמסר למענו בכל לבו. אלא שמיד כששמע הגביר את מטרת בואו של השליח ואת שמו של המשלח, חרג מהרגלו והתחמק מלתת תרומה, ולו קטנה...
הרב קרימלובסקי חקר להבין את פשר הסירוב. לא בקלות הסכים הגביר לגלות את מצפוני לבו, אך לבסוף - פתח את פיו וסיפר לר' מרדכי סיפור שהותיר אותו הלום רעם. דקות ארוכות היה ר' מרדכי שרוי בהלם, משהו בסיפור של הגביר נראה לו לא הגיוני, זה פשוט לא יתכן. אך הגביר היה איתן בדעתו כי כך וכך היה המעשה, ור' מרדכי ההמום והמבולבל הבטיח לעצמו כי בשובו לארץ יבדוק את העניין לעומק, כי פשוט לא יתכן שהסיפור הזה קרה במציאות!
בהגיעו ארצה, היישר משדה התעופה, רץ ר' מרדכי לביתו של רבי אברהם, ופרש את העובדות התמוהות והמשונות כפי ששמען מהגביר. הוא היה בטוח שר' אברהם יפזר מיד את הערפל מהתעלומה, ישמח להסביר מה קרה ולהשיב את כבודו האבוד. אך למרות שהסיפור העמיד את רבי אברהם באור כה שלילי ולמרות שהתעניין בפרטיו - קפץ את פיו והחליט לשתוק, לא הגיב אף במילה!
ר' מרדכי החליט מיד, כי את התעלומה הזו הוא חייב לפתור. הוא ימתין לשעת כושר, חייב להבין מה עומד מאחורי הסיפור המוזר. ואכן, ביום מן הימים הגיעה ההזדמנות, ור' מרדכי שב וסיפר לרבי אברהם על המפגש עם אותו גביר בטורונטו, שסיפר לו סיפור לא הגיוני...
הגביר סירב לתרום, וסיפר כי יהודי פלוני הגיע אליו, וביקש ממנו הלוואת ענק על סך 300,000$, כשהוא מציג ערבות אישית של רבי אברהם על החוב. החוב מעולם לא הוחזר, והגביר סיפר שמחל על הכסף משום כבודו של רבי אברהם, אך אחרי שויתר לו על הון כה רב - הוא לא רוצה לתרום עוד כסף למטרותיו...

כל השומע את הסיפור, מבין מיד שזה לא יתכן. רבי אברהם גניחובסקי הוביל בצורה כלשהי לנזק ליהודי אחר?! איך זה יתכן?! והלא כל ימיו נודע כזהיר ודקדקן בכל פרטי ההלכה, ואף בזהירותו המופלגת בממון חברו, בפרוטה כבדין מאה. זה פשוט לא יכול להיות! אך סיפורו של הגביר נראה כאמיתי, ומצד שני - לא יתכן שהתרחש. אז מה קורה פה?
את התמיהה הזו פרש ר' מרדכי בפני רבי אברהם כבר אז, כשחזר ארצה. אלא שאז שתק רבי אברהם, לא הגיב מילה. הפעם, סיפר לו רבי אברהם את העובדות לאשורן:
'אומר לך את האמת: את אותה ערבות - מעולם לא נתתי. לא חתמתי לאותו יהודי ערבות מעולם!, אני מכיר את הלווה, כנראה היה בטוח שיחזיר, וברגע פזיז זייף את חתימתי והפכני לערב עבורו. אך מעולם לא חתמתי, לא מיניה ולא מקצתיה!'
'ככה?' - נחרד מקורבו וניתר ממקומו, 'אם כן מדוע הרב יושב בשקט?! שהרב יתקשר לאותו גביר ויספר לו את העובדות לאשורן, שאותו לווה פלוני אינו רק גנב, הוא גם זייפן מדופלם, שזייף את חתימת הרב! מדוע הרב לא עושה סדר בענין אחת ולתמיד, ומטהר את שמו?!'
רבי אברהם הקשיב לשאלה המבעבעת מפיו של כל דורש צדק, והשיב בשלווה: 'כי זה דורש ממני לומר לשון הרע על אותו פלוני, לספר שהוא זייפן. אם הגביר לא היה מוחל את חובו - חובתי היתה לספר לו כדי למנוע ממנו נזק. אך כיוון שהגביר אמר בעצמו שמחל כבר את החוב - מה תועלת תצמח אם אספר שהלווה הוא זייפן? מה זה יתן - לשון הרע מזוקק?!

אני מעדיף לבלוע את חרפתי, יחשוב עלי הגביר מה שיחשוב, ובלבד שלא אספר לשון הרע. חוש הצדק הטבעי שלי אומר בדיוק כמו שאומר חוש הצדק שלך - שצריך להודיע לגביר כי הלה זייפן, ואין ידי במעל הגדול. אך אני שם את החושים שלי בצד ומציית להוראות ההלכה - וההלכה קובעת שאסור לי לספר שזייף, כי אין מכך כל תועלת! לפיכך לא אספר לגביר את מעללי אותו לווה נוכל וזייפן, כי אלו ההוראות של הלכות לשון הרע!'
אך ר' מרדכי עדיין לא נרגע. משהו בתוכו זעק שיש להבהיר את האמת, והוא שב וטען כי האיש עלול לעשות כך שנית ולגרום נזק נוסף. אך רבי אברהם דחה את הדברים והסביר כי כבר דיבר עם אותו לווה והעמידו על חומרת מעשיו, ולכן - אין כל תועלת מסיפור הדברים לגביר, והדבר אסור, נקודה!
גם ההסבר הזה לא הניח את דעתו של ר' מרדכי, והוא שב והקשה: 'והרי סיפור האמת - יכול להציל תרומה הגונה למוסד שהרב חפץ ביקרו! לו יידע הגביר את האמת - בוודאי ישוב ויתרום למטרה כה חשובה! אולי ראוי לספר לו את האמת כדי שישוב ויתרום?'
'זו שאלה חדשה', הרהר רבי אברהם, ושקל בדעתו את הצדדים לכאן ולכאן, אך לא הצליח להגיע לכלל החלטה. עד עתה לא נראתה כל תועלת מסיפור האמת, אך יש כאן טענה חדשה: האפשרות להשיג תרומה הגונה באמצעות סיפור האמת. רגע, זה מתיר לספר?
משלא הצליח להכריע, החליט לבקש תשובה הלכתית. הוא ביקש ממקורבו ר' מרדכי כי ישלח את השאלה אל הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א, אשר יכריע האם מותר לספר על צדקתו של רבי אברהם ונוכלותו של הגנב... הרב שטיינמן שמע את השאלה והרהר בה ארוכות, ואז השיב תשובה חדה ונוקבת: 'לא מצאתי היתר לספר לשון הרע כדי לקבל תרומה!'

סיפור זה, המופיע בספר 'אגן הסהר', מסמר שיער ממש. מישהו זייף את חתימתו של רבי אברהם, ודרך מעשהו הנפשע - העמיד את רבי אברהם באור שלילי, וגם גרם לכך שמסרבים לתרום למטרותיו. ולמרות זאת, רבי אברהם לא מתבלבל ואינו מעלה בדעתו להבהיר את האמת, הוא צייתן מוחלט ל'חפץ חיים' שפסק שאסור, אז אסור. נקודה. גם אם חושיו מתקוממים!
ואם עולה טענה חדשה על תועלת אפשרית בדבר תרומה - אז זו שאלה חדשה שחוזרת לשולחנם של גדולי הדור, והם - ורק הם - שיכריעו בה, ומשעה שהכריעו לשלילה - אין התחכמויות: ימשיך הגביר לסרב לתרום עבור מטרות היקרות ללבו של רבי אברהם, ובלבד שרבי אברהם ימשיך לציית להוראות, בדייקנות, בקפדנות, בלי חכמות ובלי ויכוחים!
כמה כדאי להפנים את הסיפור הזה, לקחתו לתשומת הלב. הציות דורש לפעמים תעצומות נפש, קבלת המרות של פסיקת ההלכה והכרעת הרבנים דורשת הקרבה. יהודי שמח על כך - כי הוא רוצה לציית לדעת ההלכה ושמח לפעול כהכרעת רבותיו!