דפיקות באישון לילה

היה זה לפני כשמונים שנה, בתקופה בה התנהל מאבק מתמשך עקוב מדם בין השלטון הבריטי ששלט בארץ, לבין המחתרות היהודיות. אחד מאמצעי הביטחון שהשליטו הבריטים היה 'עוצר', לפיו נאסרה יציאה מהבית בין השעות 6 בערב ל-6 בבוקר. מי שנתפס מהלך בחוצות קריה בשעות הערב והלילה - נעצר מיידית או חלילה נורה בידי החיילים הבריטיים שפטרלו ברחובות ופיקחו על ביצוע העוצר במלואו.
והנה, לילה אחד, בשעה 2 בלילה, נחרד הגאון רבי משה חברוני זצ"ל - ראש ישיבת חברון, לשמוע דפיקות בדלת הישיבה. למרות שהנקישות היו עדינות משהו, מפלס החרדה בלבו זינק לגבהים. מי הוא זה הדופק האלמוני, שיצא לרחובה של עיר בעיצומו של עוצר? ואולי אלו החיילים הבריטיים בעצמם? הוא ניגש לדלת, שאל 'מי שם', ונענה: 'דער פעטער' - הדוד. עתה רווח לו קמעא - כי הלא לא מדובר בחיילים בריטיים, אלא בדודו - הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל!
הוא פתח את הדלת והזמין את רבי איסר זלמן להיכנס, כשהוא תמיה מיד: 'מה הביא את הדוד בכזו בהילות לישיבה, באמצע הלילה ותוך חירוף נפש? מה כל כך בוער ולא סובל דיחוי עד שעת בוקר?'

רבי איסר זלמן נראה כמי שציפה לשאלה, והשיב בפשטות כי צצה לו קושיא ברמב"ם מוקשה, והוא חפץ לפרוש אותה בפני אחיינו הגאון ולדון עמו בצוותא בעניינה, כדי שהדברים יעלו ברורים ומחוורים, שכן עד שהרמב"ם לא יתורץ ויובן יפה - לא יוכל לתת תנומה לעפעפיו... רבי משה נענה לאתגר בשמחה, ויחדיו הם ישבו ודנו בקושיא המורכבת שעה ארוכה, עד שהדברים הוסברו והובהרו, ורבי איסר זלמן פנה לצאת לשוב לביתו...
'לא, במטותא', עצר רבי משה את רבי איסר זלמן, 'הלא סכנה להסתובב בחוץ, יש עוצר! ימתין כבודו בישיבה עד שעת בוקר, תוכלו גם לנוח כאן. לצאת עכשיו? מה כל כך דחוף?'
רבי איסר זלמן הודה על ההזמנה, אך הסביר כי לא ייענה לה, שכן הוא צריך לכתוב את התירוץ במחברתו. לא הועילו כל תחנוניו של רבי משה, ולמרות הסיכון - קם רבי איסר זלמן ויצא לביתו בשעת לפנות בוקר מוקדמת, כדי לכתוב מיד את התירוץ במחברת!
בהלווייתו של רבי איסר זלמן, עמד אחיינו רבי משה והספידו, סיפר את הסיפור והוסיף: 'ראו נא ראו, עד היכן הגיעה אהבת התורה שלו. הוא היה מוכן להסתכן בשעת לילה, לצאת הלוך וחזור תוך הפרת העוצר, כדי ליישב רמב"ם מוקשה ולשמר את התירוץ במחברתו. אהבת תורה עד כדי מסירות נפש!' - אמר בשבח דודו.

אלא שכשבא רבי משה לנחם את דודתו הרבנית בימי השבעה, הפטירה לעברו: 'לא כך היה המעשה...', ולנוכח מבטי התמיהה שלו - שכן הוא גיבור המעשה והיה עד לפרטיו, הסבירה: 'כל המעשה שונה לחלוטין. הוא בכלל לא עוסק באהבת התורה שלו - שבוודאי היתה אדירה ונעלית. הסיפור עוסק במשהו אחר!' - וכאן פתחה הרבנית וסיפרה את הסיפור מנקודת מבטה:
לא בחינם נותר רבי איסר זלמן ער באותו לילה, אלא משום שבאותה תקופה נדרשה המתנה ארוכה להדפסת ספר בבית הדפוס, והנה בתחילת הערב קיבל הודעה כי מישהו שתורו נשמר לו ליום המחרת בשעה 8 בבוקר - ביטל את עבודת ההדפסה שתכנן. בעל הדפוס עדכן את רבי איסר זלמן, כשהוא מתרה בו להביא את תכריך כתביו עד 8 בבוקר בדיוק, כדי לתפוס את התור שהתפנה, לפני שיעבור ללקוח הבא בתור ברשימה, וייאלץ לחכות לתורו בעוד כשנה...
רבי איסר זלמן והרבנית התיישבו לעסוק בסידור הכתבים לדפוס, ולפתע נזעק רבי איסר זלמן: 'לא יתכן, לא נוכל להמשיך!' - קבע לפתע. 'הרי יש לי שלושה אחיינים גאונים - רבי אהרן כהן, רבי יחזקאל סרנא, ורבי משה חברוני. את השניים הראשונים אני מזכיר בספר ומצטט מפיהם, ואילו מרבי משה חברוני לא הזכרתי דבר! הוא עלול להיפגע!'

'הוא לא ייפגע', קבעה הרבנית לעומתו. 'הן רבי משה עניו ושפל ברך, לא מחפש את כבודו האישי. האם בשל כך נוותר על ההזדמנות להדפיס את הספר כבר מחר ולחסוך שנה של עיכוב?' אך רבי איסר זלמן טען מנגד: 'לא יעלה על הדעת, לא אדפיס ספר בלי לצטט גם משהו מפיו. לא יקום ולא יהיה, גם במחיר עיכוב הדפסת הספר!'
ואז, במוחה של הרבנית עלה רעיון גאוני, לצאת באישון ליל לישיבת חברון, לפרוש קושיא בפני רבי משה - שרבי איסר זלמן כבר ידע את התירוץ עליה, ולהיכנס עמו בשיחה עד שיענה את התירוץ בעצמו... רבי איסר זלמן הבין כי זו הדרך היחידה להדפיס את הספר עם שחר, והוא שם את נפשו בכפו והפר את העוצר הלילי הלוך וחזור, הכל כדי שיוכל לכתוב תירוץ בשם אחיינו רבי משה בספר היורד בשעת בוקר מוקדמת למכבש הדפוס!
'הלא תבינו', סיימה הרבנית, 'כי יותר ממה שהיה רבי איסר זלמן מתמיד וגאון בתורה - היה מתמיד וגאון בזהירות בכבוד הזולת, במאמץ למנוע כל סרך פגיעה או מחלוקת. כדאי היה לו להסתכן בעיצומו של ליל, כדי למנוע מאחיינו ספק פגיעה!'

סיפור זה, המופיע בספר 'אדרבה', מעורר וקורא: לפעמים מניעת הפגיעה דורשת תשומת לב מרובה, השקעה אדירה, מאמץ לא פשוט. ועדיין, בכל עת שעומד לנגדנו ספק ספיקא של פגיעה, הבה נראה את רבי איסר זלמן מתרוצץ באישון ליל במרכז ירושלים תוך הפרת העוצר, רק כדי למנוע ספק פגיעה מאחיינו, רק כדי לוודא שלא יתגלגלו הדברים כך שרבי משה חברוני יחוש צביטה בלב...
מניעת המחלוקת, מניעת הפגיעה המפעילה קיטוב לבבות - הן ערך כה נעלה ששווה כל מאמץ. הבה נתאחד יחדיו כדי לשמור על כבוד הזולת, למנוע כל חשש מחלוקת. ככל שנרבה בזהירות בכבוד הזולת - כך נשמור על אווירת חיינו זכים וטהורים מכל בדל מחלוקת ופירוד לבבות, ונזכה להשפיע עלינו שפע טוב מן שמיא!