גם גוי מכבד כל יהודי

לפנינו סיפור המלמדנו כמה חשוב כל מעשה קטן של יהודי שיכול לגרום לקידוש השם בעיני האומות, וכך מספר ר' יצחק אייזיק ב. מבני ברק:
באחת השליחויות שלי לארה"ב לטובת מוסדות חשובים בארץ הקודש, עליתי לרכבת הנוסעת מברונקס למנהטן. מכיון שלא היה לי מקום מתאים לשבת, נעמדתי. במשך הנסיעה התעייפתי, וחיפשתי בקרון השני והשלישי, אולי שם יש מקומות ישיבה פנויים, אך גם שם לא היה.
לפתע, גוי אחד שהבחין שאני מחפש מקום, קם ממקומו ורמז לי שאני יכול לשבת במקומו. האמת שלא רציתי לקחת ממנו את המקום, אע"פ שהייתי חלש ועייף, משום שלא רציתי שממעשה זה ייווצר זכות לאומות, אבל מכיון שהוא בשום אופן לא רצה לשבת שם שוב - התיישבתי במקומו.
לאחר כחמש דקות שאני יושב, הוא ניגש אלי עם חיוך ואמר לי:
"בוודאי אתה מתפלא, מדוע פיניתי לך את מקומי"
"נכון", עניתי. והוא הסביר:
"אכן, אין זה מטבעי ואני חושב שגם לא מטבעם של רוב בני האדם לפנות את מקומם לאדם זר, אבל אספר לך מדוע בכל זאת עשיתי זאת". וכך הוא סיפר:

בכל יום אני קם בשעה ארבע לפנות בוקר לצורך עבודתי, וחוזר חזרה הביתה בשש בערב. אני נזהר להתייצב במקום העבודה בשעות אלו בהקפדה יתירה, כי בעבודתי תלויה אחזקת מפעל שלם וכל העובדים שם תלויים בי, החל מפתיחת הדלתות בבוקר ועד סוף היום. אמנם המשכורת שלי גבוהה ואני מרוצה מאוד, אבל הבוס שלי הזהיר אותי שבאם אאחר אפילו יום אחד - אצטרך לחפש עבודה אחרת. וכבר היו שניים שקדמו לי בתפקיד ומפני איחור קל סולקו ללא שום פשרות.
ערב אחד כשהייתי בדרכי הביתה, נקלעתי לפקק גדול מאוד בכביש עקב תאונת דרכים, ורק בשעה אחת בלילה הגעתי לבית כשאני מותש ועייף מאוד ועליתי לישון, ורק בשעה חמש התעוררתי.
קמתי בבהלה גדולה, כי בעוד רבע שעה העבודה מתחילה, ואין לי שום אפשרות להספיק להגיע לשם בתוך רבע שעה. יצאתי מביתי בלי להתארגן כלל וכלל ונכנסתי לרכב כשאני מוכן לנסוע במהירות מופרזת, ואז... אני מנסה להתניע את הרכב, אך הוא לא נדלק. ניסיתי להתניעו שוב מספר פעמים, אך ללא הצלחה.

יצאתי בלחץ גדול מהרכב ולא ידעתי את נפשי. לפתע אני מבחין בשכני היהודי שיוצא מביתו לעבר בית הכנסת כשתיק הטלית והתפילין בידו, וכשחיוך נסוך על פניו הוא אומר לי בהארת פנים "שלום ובוקר טוב". הדבר הרגיע אותי והחדיר בליבי שלווה. ניגשתי אליו וסיפרתי לו את מצבי העגום, ושאלתיו אם יש לו איזושהי עצה למצב כזה.
שכני היהודי הרים את עיניו לשמים ואמר: באמת על פי הטבע אין סיכוי שתעבור את זה בשלום, אבל יש בורא לעולם וממנו לא ייבצר דבר. בקש ממנו שיעזור לך, תעלה לרכבת והוא יושיע אותך. היתה זו הפעם הראשונה בחיי ששמעתי אדם שמדבר מתוך כזו אמונה תמימה, ובפרט שהוא אמר את הדברים עם כזה ביטחון שבוודאי יהיה טוב - הוא שכנע אותי לחלוטין שבורא עולם יכול לעזור לי גם במצב כזה. התפללתי לבורא ועליתי לרכבת, ובמקום לדאוג כל הדרך, הארת הפנים והמילים של שכני מילאו את ליבי.
כשהגעתי לפתח מקום עבודתי ציפיתי לתלונות רבות מצד כל העובדים הממתינים לי בחוץ כבר שעה וחצי, ואף התחלתי לחשוב מה אעשה ברגע שאחרי הבשורה של הפיטורין, אבל אז הלא יאמן ארע.

נכנסתי לחצר המפעל וראיתי שהדלתות פתוחות לרווחה. לא הבנתי מי פתח אותם. נכנסתי פנימה וראיתי פועלים שעובדים שם וריח ביוב נורא במקום, מכל עמיתי לעבודה לא היו שם כי אם הבוס לבדו. מי כשראה אותי הוא ניגש אלי וביקש את סליחתי שהגעתי לשווא, והסביר לי:
"בערב התפרץ הביוב במפעל באופן נורא שלא היה שייך לעבוד היום, ולכן אתמול בלילה הודיעו לכולם לא להגיע, רק לך כנראה שכחו להודיע". 
"זה בסדר, אין שום בעיה", חייכתי ואמרתי, ופניתי לחזור לביתי.

כשהגעתי הביתה, ניגשתי לשכני היהודי וסיפרתי לו כל זאת, והוספתי, שהיה שווה לי כל הדבר הזה בכדי לגלות את כוח האמונה בבורא, ובפרט שהיה כאן נס גדול בכך שהבוס שלי לא שם לב לכך שהגעתי מאוחר, ולא חשב מה היה קורה אילו היה זה יום רגיל, אע"פ שבטבעו הוא כן מתייחס לכאלו דברים בחומרה, ואף היה מסוגל לפטר אותי מחמת כך.
כתבתי צ'ק על סך שמונה עשרה אלף דולר ואמרתי לו: "זו המשכורת החודשית שלי ואת זה אני רוצה לתת לך, כי בזכותך אני לא מפוטר מהעבודה, וזה תשלום על האומנות המיוחדת של האמונה שגילית לי, שעתה אני בטוח שאוכל לצאת מכל צרה שלא תבוא."

השכן לא רצה בשום אופן לקבל את הצ'ק, ואמר לי: "זוהי מצוותי כיהודי, לפרסם את שם בוראי המחייה אותי ומיטיב לי בכל עת, ואינני חפץ לקבל על כך שום תשלום. אם ברצונך להכיר לי טובה" הוא המשיך ואמר: "תיטיב ליהודים כשיצטרכו לעזרתך". 
עכשיו מבין אתה מדוע פיניתי לך את מקומי?