ברכות השחר

כתב המשנה ברורה סימן מו', "חכמים תקנו לברך כל יום ברכות השחר, מפני שאסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מהעולם הזה בלא הרכה כאילו מעל, לכן תקנו חכמים ברכה על כל דבר ודבר מהנהגת ה' בעולמו וסידור העולם", ולכן גם נשים חייבות בברכות השחר.
אולם יש לדעת שברכות השחר אינן כמו ברכות הנהנין, שהרי ברכות הנהנין אסור להנות קודם שיברך, אולם ברכות השחר הם ברכות שבח והודיה לה' יתברך ולכן רשאי לברך ברכות אלו אפילו שכבר התחיל את הנאתו.
ברכות השחר כוללים בתוכם צרכי האדם שנהנה מהם, ויש עוד שני ברכות שזה רק לעם ישראל ("אוזר ישראל בגבורה", "עוטר ישראל בתפארה", ולכן רק בברכות אלו מוסיפים את המילה ישראל), ועוד שלוש ברכות שהם לצרכי היהודי כעבד כלפי ה' יתברך (שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אישה).

ונבאר בסיעתא דשמיא את ברכות השחר, כדי שידע האדם על מה מברך כל יום ויום.
"ברוך אתה ה'... הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה" -  "שכוי" בלשון המקרא הוא הלב, והרי הלב הוא המבין שהרי שם נמצאת ההבנה של האדם, ומפני שהתרנגול מבין גם את ההבחנה בין היום ובין הלילה ובלשום ערבי התרנגול נקרא "שכוי", והוא קורא בקול בכל פעם שמאיר היום ויש לאדם הנאה שיודע שמתחיל להאיר היום, לכך תקנו חז"ל לברך כך.
"ברוך אתה ה'... פוקח עורים" - בשינה עיניו של אדם עצומות ואינם רואות, וה' יתברך נתן לאדם עינים לראות.
"ברוך אתה ה'... מתיר אסורים" - בשינה אדם הוא כמו אסור שאינו זז, וה' יתברך נתן לאדם בבוקר כאשר זז יכולת לזוז ולעשות כרצונו.
"ברוך אתה ה'... זוקף כפופים" - בשינה אדם שוכב ואינו עומד, וה' יתברך נתן לאדם בבוקר יכולת לזקוף את עצמו.
"ברוך אתה ה'... מלביש ערומים" - פעם היו הולכים לישון ערומים, וה' יתברך נתן לאדם בגדים ללבוש, ואף על פי שכיום אנו יושנים בבגדים, מכל מקום הברכה היא הודיה גם על הבגדים העליונים שאיתם הולכים בחוץ, ועל בגדי החורף שיש שאפשר ללבושם כדי שלאדם לא יהיה קר.
"ברוך אתה ה'... הנותן ליעף כח" - שאדם הולך לישון הוא עייף ואין לו כוח לעשות פעולות, ובבוקר על ידי השינה נותן ה' יתברך כוח לגוף ומעניק לאדם כוחות חדשים.
"ברוך אתה ה'... רוקע הארץ על המים" - ה' יתברך נתן לאדם קרקע ללכת, והארץ יציבה ואפשר לעשות פעולות.
"ברוך אתה ה'... המכין מצעדי גבר" - ה' יתברך נתן לאדם אברים וחוליות ברגלים ללכת ולעשות כפי רצונו.
"ברוך אתה ה'... שעשה לי כל צרכי" - ה' יתברך נתן לאדם מנעלים ללכת ולעשות בהם כל צרכי האדם, שהרי אי אפשר ללכת יחפים בכל מקום שאז הרגל הייתה נפצעת ומלא יבלות, וגם היא שבח לה' יתברך על כל צרכי האדם.
"ברוך אתה ה... אוזר ישראל בגבורה" - אוזר זה חגורה, ועל ידי כך יוכל האדם להתפלל ולברך משום שאז אין ליבו רואה את הערוה, וגם המכנסים של האדם נכלל בברכה זו שעל ידי המכנסים אין ליבו של האדם רואה את הערוה, ולשון גבורה היינו שהרי טבע החגורה היא מביאה גבורה כמו שנאמר "אזור נא כגבר חלציך..." - וכיוון שישראל ששמים את החגורה הוא בשביל שליבו לא יראה את הערוה תבוא להם ממילא הגבורה אף על פי שאין כוונתם לכך.
"ברוך אתה ה'... עוטר ישראל בתפארה" - היינו זה הכיסוי ראש של האדם, ועל ידי כך אנו נבדלים מהגוים, שעל ידי הכיסוי ראש אנו מראים שיש מישהו מעלינו, מה שאין כן אצל הגוים ששמים את הכיסוי הוא בשביל להגן מפני החום או הקור, וכוונת "תפארה" שהכוונה שיש כאן שלימות, שעל ידי הכיסוי בא השלימות לאדם.
"ברוך אתה ה'... שלא עשני גוי" - זה ברכה הודיה לה' יתברך שאנו שייכים לעם הנבחר ואיננו גוים שהם פטורים מהמצוות, ואינם יכולים לחוש את קרבת ה' יתברך.
"ברוך אתה ה'... שלא עשני עבד" - זה ברכה הודיה לה' יתברך שלא עשה את האדם עבד, שהרי עבד (ששייך לישראל) פטור ממצוות עשה שהזמן גורם, אולם אינו יכול לבוא בקהל ה' אלא צריך להתגייר, ועשה את האדם חייב בכל המצוות.
"ברוך אתה ה'... שלא עשני אישה" - שאף על פי שאישה היא בכלל ישראל מכל מקום אישה אינה חייבת בכל המצוות, ולכן אנו מודים לה' יתברך שזיכה אותנו בכל המצוות.
יש לדעת אישה אינה מברכת ברכה זו אלא היא מברכת ללא שם ומלכות "ברוך שעשני כרצונו", היינו שעשה אותי כמו שרצה שאני יהיה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא.

ויש לשאול מדוע הברכות האחרונות שלא עשני גוי שלא עשני עבד שלא עשני אישה נתקנו בלשון שלילה, היה יכול לתקן ולומר שעשני יהודי ובכך מודה לה' יתברך על שהוא יהודי והוא לא כמותם? ותירץ בספר ערוך השולחן בשם הט"ז כיוון שאם היה מברך שעשני ישראל היה משמע שאלו שאינם ישראלים אינם בריות כלל, שרק אותי היה ישראל אני זה הטוב וכל השאר אינם שווים כלל, אולם כאשר "שלא עשני גוי" וכו' היינו שמודה האדם שה' יתברך ברא אותו כך ולא כך, היינו שברא אותי יותר טוב, אבל זה לא אומר שהשני (היינו גוי או העבד) הוא כלום, אלא הוא לא טוב כמוני, ועונה שם עוד תשובה הרי קיימא לן שטוב לאדם שלא נברא מאשר הוא נברא ולכן אי אפשר לברך על העשייה אלא רק על דרך השלילה, ולכן מובן גם לגבי הברכה שאנו מברכים "שלא עשני אישה" שכן היא בריאה שה' יתברך ברא, אולם כל יעודה הוא לעזור לאיש כמו שנאמר בתורה "אעשה לו עזר כנגדו", אם כן האיש חייב בכל המצוות הוא מודה שהוא לא כמו אישה שהיא לא חייבת בכל המצוות, ואישה מעלתה יותר בהרבה מגוי או עבד שכן האישה היא מכלל זרע ישראל ויש לה ייחוס, ואי אפשר לברך שעשני גבר שכן אז זה היה מורה שרק אני נחשב וכל השאר אינו דבר טוב.   

ברכת "אלהי נשמה" אינה פותחת בברוך, והטעם מפני שזאת ברכת ההודאה וכל ברכת ההודאה אינם פותחות בברוך, ואע"פ שברכות השחר הם גם כן ברכות ההודאה והם כן פותחות בברוך" ההבדל הוא שברכת אלהי נשמה היא ברכה ארוכה ולכן אינה פותחת בברוך אבל ברכות השחר הם ברכות קצרות וזה כמו ברכות הפירות, ויזהר בברכה שיפסיק בין תיבת אלהי לתיבת נשמה, כדי שלא ישמע כאילו שהנשמה היא אלוה חס ושלום.

יש ראשונים שסוברים שברכת "אלהי נשמה" אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכה הסמוכה לחברת, כמו שבבוקר ברכת אהבת עולם אינה פותחת בברוך מפני שהיא סמוכה לברכת יוצר אור, וכן בתפילת ערבית (ויש עוד דוגמאות), ולכן צריך להסמיך את ברכת "אשר יצר" (שאומר אדם בבוקר אחר שעשה צרכיו) לברכת "אלהי נשמה", ולענין הלכה אף על פי שכתבנו למעלה שברכת "אלהי נשמה" אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה, אם כן מעיקר הדין אין חובה להסמיך את ברכת "אלהי נשמה" לברכת "אשר יצר", אולם טוב להחמיר ולברך ברכת "אלהי נשמה" מיד אחר ברכת "אשר יצר", משום אותם דעות בראשונים שכתבנו שברכת "אלהי נשמה" היא ברכה הסמוכה לחברתה.
כבר כתבנו למעלה שברכות השחר הם הודיה ושבח לה' יתברך והם נתקנו על מנהגו של עולם, ולכן יכול לברך השחר אפילו אם לא התחייב בהם, כגון שלא שמע קול התרנגול, או שלא שם עליו חגורה, או שלא נעל את נעליו, יכול לברך את כל ברכות השחר משום שהם נתקנו על מנהו של עולם.