כח הצדקה

היה זה כמה שעות לפני התקדש חג הפסח, בבית האדמו"ר מנדבורנה זי"ע. הרבי עסק באותן שעות בהכנות לקראת החג, כשהוא מתרומם ומתקדש בסילודין לקראת עת גאולת עם ישראל...
לפתע, ביקש הרבי לשוחח עם יהודי עשיר פלוני מתל אביב, וביקש את עזרתו למען ידידו מנוער, שהתעשר מאוד בעבר אך למרבה הצער והכאב - הפסיד את כספו וירד מנכסיו, והוא שרוי בדחקות גדולה. הרבי ביקש כי העשיר יירתם לעזרת ידידו מהעבר, ויעביר לו תרומה הגונה.
העשיר נענה מיד לבקשה, והתחייב כי יתרום למען רעהו 100,000$ טבין ותקילין. בת שחוק נחה על פני הרבי, הוא בירך את הנדיב בברכות מעומק לבו, ובאנחת רווחה השיב את השפופרת על כנה. אלא שעתה, הגיעה עת תמיהת בני ביתו, אשר קרבו אליו ושאלו:
'ילמדנו רבינו, מה היתה הדחיפות הרבה להתקשר אליו דווקא עכשיו? הרי התרומה כבר לא תסייע ליהודי הנזקק לצוכי החג, הכסף יגיע בעוד ימים או אולי יותר. מה בער להתקשר אליו דווקא ברגע זה? הרי היה ניתן לדחות את השיחה לחול המועד או אחרי החג?'
השיב להם הרבי, ודבריו כשיעור מוסר: 'נכון מאוד, ייקח זמן עד שהלה יראה את הכסף... אך לא פחות חשוב מעצם הכסף, הוא השמחה וההנאה שהכסף יסב לו, ועל זה אני יכול לבשרו כבר מהיום... ורק בשביל זה, כבר כדאי הדבר לדחות את כל ההכנות לחג, ובלבד שאותו נזקק ייכנס אליו בחיוך ובשמחה, בידיעה שכסף שיציל אותו בדרך אליו!'
והסיפור, שפורסם בספר הנפלא 'אביהם של ישראל', קורא לעברנו ומחזק את ידינו: מצות צדקה היא חשובה מאוד, אך עוד יותר חשוב ממנה - זו הצורה, הדרך. צריך לתת מכל הלב, אבל לדאוג גם שהנתינה תגרום לעני לשמוח, לכבד אותו, להקל עליו, לעשות הכל כדי שיקבל ערך מוסף בנוסף לכסף. כך עושים צדקה מהודרת, כך זוכים לברכתה!

כשרשרת פנינים ומרגליות, מעטרת שרשרת מצוות את עם ישראל. זכינו לקבל 613 מצוות יקרות ואהובות, כמו אוצר של יהלומים העומד לרשותנו ומאפשר לנו לזכות עוד ועוד, מניות כדאיות, שערים שנפתחים, עשיה בלתי פוסקת בשירותו של בורא עולם האהוב, אשרינו מה טוב חלקנו!
וכפנינת חן בכתר המצוות, ניצבת מצות הצדקה בראש התורן, מצוה ייחודית ואהובה שסגולותיה רבות מספור ואת עוצמתה אין לשער ולתאר. זו מצוה אצילית וייחודית שכולנו שותפים בה, ופותחים לב וכיס להעניק סיוע כספי ליהודים נזקקים, לתת להם כסף לכלכלת ביתם ולסייעם במזונות בני משפחתם. זו מצוה שכוחה וסגולותיה נדירים מאוד:

חז"ל מגלים, כי מצות הצדקה היא כמו שכפ"ץ הגנה עלינו ועל בני המשפחה. הרי השאיפה הכמוסה ביותר בליבנו והרצון החזק ביותר הפועם בנו, הוא למצוא את הדרך להגן על עצמנו ועל צאצאינו מכל פגיעה רעה, גשמית כרוחנית. הרי מה נשאף יותר מהשאיפה שילדינו יחונכו ויגדלו לתפארה, יהיו בריאים ושלמים בגופם ובנפשם, יצליחו ויפרחו, יהיו חברתיים ומוכשרים ואהובים? מה נבקש יותר מהצלחת ילדינו בכל תחומי החיים?
וחז"ל חושפים במסכת בבא בתרא, כי כל הרגיל בצדקה זוכה בבנים בעלי חכמה ובעלי עושר. מדהים: מצות הצדקה מעניקה לנו את השילוב האופטימלי למען ילדינו, שיהיו גם חכמים, גם למדנים, גם מבינים, וגם בעלי פרנסה ועשירים. הצדקה היא כמו 'עיסקת חבילה' כדאית במיוחד: אתה נותן צדקה לעניים, והקדוש ברוך הוא מעניק 'מעטפת הטבות' לילדיך!
מעניין להתבונן: מהו סוד כח הצדקה, שהיא מעניקה כל כך הרבה הטבות והבטחות? איזו עוצמה נסתרת חבויה בה, מה יש בו באותו שקל או שטר הניתן לעני, הפותח בפנינו את כל השערים ומרעיף עלינו כזה שפע של הטבות? מהיכן נובעת עוצמתה של הצדקה, בהיותה מצוה המזכה את האדם ברשימה כה ארוכה של מתנות?

התשובה היא, כי כשיהודי נותן צדקה הוא נותן את הכסף לידי העני, אך לידו ניצב מישהו אחר... כשאביון נוקש בדלתנו, כשעני ניגש אלינו, כשקופת הצדקה השכונתית מגיעה לבקש מאיתנו, אנו לא נותנים את הכסף לעניים, אלא לבורא עולם הניצב לימינו של העני והדל. הוא הנוקש בדלת ומבקש צדקה, הוא העומד לצידו של העני ומבקש עזרה, ככתוב בפסוק: 'כי יעמוד לימין אביון', והוא זה שמקבל מידינו את הכסף למען העני!
ולכן, ברגע הזה, נפתחים כל השערים ואבא שבשמים משיב לנו באהבה ומעניק לנו מטובו עד בלי די. אין לו מגבלות ואין מחסומים, והוא נותן לנו ולילדינו באותו רגע חיים טובים ומאושרים, מוגנים ושמחים, מלאי בריאות ופרנסה וטעוני אושר וסיפוק בכל תחומי החיים. ואם נתת לעני ושימחת את לבו, ואם כיבדת אותו בנתינתך כי חשת שאבא שבשמים אתו - הרי שאבא שבשמים יוכיח לך שהיה אתו, וישיב לך בשפע רב של ישועות ונחמות!

הוא אשר כתוב בפרשת תרומה, במילים 'ויקחו לי תרומה'. כשאדם נותן, מתברר שהוא בעצם לוקח... לוקח השפעות, אוסף ישועות, פותח שערים לעצמו. למה? כי התרומה הזו היא 'לי' - לבורא עולם! וכשנותנים לבורא עולם זו שעת הזדמנות, כשמעניקים לאבא שבשמים הוא תמיד מעניק בחזרה הרבה יותר!
הבה נאמץ את המצוה הזו אל ליבנו, ובפרט בשבועות אלה, כשנכנסים לאוירת 'כל הפושט יד נותנים לו'. נזכור תמיד, כי הרגע בו העני מבקש את עזרתינו הוא רגע של הזדמנות, ואבא שבשמים דופק עמו בדלת, מדבר עמו יחדיו, מבקש את עזרתך למען בנו הדל וממתין לראות כיצד תגיב...
הבה ננצל את שעת הכושר הזו, את ההזדמנות הנפלאה שהעני נוקש בדלתנו. נגיב כראוי, בחיוך רחב, בכבוד לעני, ובנתינה הגונה. כך נזכה בהשפעות הטובות והמבורכות של המצוה הייחודית הזו!