הזכות לציית

בטבור העיר, ממש באמצע הרחוב, עמד יהודי עם כל משפחתו, ולא היה לו לאן ללכת. לצד המשפחה עמדו כל מיטלטליהם, ארונות מפורקים, מזרנים עטופים, בגדים צרורים בשקים, ועוד ועוד. תכולת בית שלם על המדרכה, לצד בני המשפחה הנבוכים ואינם יודעים מה לעשות...
וזה לא שהוציאו אותם מהבית, או שהם בעיצומו של מעבר דירה. מה שקרה הוא שבאותו בוקר דן הגאון בעל ה'חזון איש' זצ"ל בסכסוך שהתגלע בין אבי המשפחה לבעל הדירה, ופסק שעל המשפחה לפנות את הדירה. יהודי זה אינו יודע חכמות, הוראת גדול הדור היא נר לרגליו: שב הביתה, ארז את מיטלטליו, פירק את רהיטיו, צרר את מזוודותיו. עכשיו - לאחר שקיים את ההוראה ועזב את הבית, יש לו זמן לחפש דירה חילופית, לחשוב היכן יגור מעתה...
לימים, נכנס יהודי אחר ל'חזון איש', ושאלתו בפיו: 'כיצד זכה פלוני שכני לילדים צדיקים וטובים? איך הצליח אותו יהודי שהרב מכירו לחנך את ילדיו לתורה ולמצוות ולרוות מהם רוב נחת?'
השיבו ה'חזון איש' על אתר: 'כי הוא מתבטל להכרעת חכמים! ומעשה שהיה, כשבהפתעה מוחלטת פסקתי לו לעזוב את ביתו. עוד באותו היום פינה את הבית מיושביו ותכולתו, ורק בערבו של יום החל לחפש קורת גג חדשה... כשיהודי מגדל את ילדיו תוך ציות עיוור להוראות שהוא מקבל - הוא זוכה לבנים צדיקים!'
את הסיפור שמעתי מדודי הרה"ג רבי אליעזר טורק שליט"א, המכירו ממקור ראשון. וללמדנו בא: הבה נטמיע בילדינו ציות עיוור, משמעת לכל הוראה היוצאת מפיהם של גדולי ישראל. כך נחנכם על ברכי התורה והיראה ונרווה מהם רק נחת!

השאיפה הגדולה ביותר שבוערת בלב כל יהודי, היא הרצון לעשות רצון ה', לקיים את התורה. כל יהודי, בכל מקום, בכל גיל ובכל מצב, שאיפתו הבסיסית היא לעשות רצון קונו, לקיים את תורתו. זו נקודת המוצא שלנו, וממנה אנו יוצאים לחיים.
נתאר לעצמנו שהיינו צריכים ליישם את השאיפה הזו לבד, בכוחות עצמנו. הרי לא היינו מצליחים ליישם ולו פסיק אחד, לא היינו מצליחים לממש את אותה שאיפה נכספת. החיים מלאי צמתים, התמודדויות, מצבים משתנים ושלבים שונים, ושאיפה נטולת הנחיות מעשיות והוראות הפעלה מדוקדקות - בלתי אפשרי להצליח ליישמה, זה מוביל בוודאות לאיבוד שליטה.
חסד עצום גמל עימנו הבורא: הוא נתן לנו את התורה, וציווה את החכמים שבכל דור לפרשה, להסבירה, להופכה להנחיות מפורטות ומדוקדקות עבור כל יהודי באשר הוא. עכשיו, השאיפה הזו אינה רחוקה מהישג ידינו, כי יש לנו הוראות מדוייקות, הנחיות מפורטות. אם ניצמד אליהן ונפעל על פיהן - נצליח ליישם את שאיפתנו לעשות רצון בוראנו!
כשאנו פותחים ספר הלכתי, מקבלים הוראה מרב, מתבוננים בתקנה שתיקנו חכמים, אנו חשים שמחה, התרוממות רוח, אושר אינסופי. הרי רק בזכות הכלים הללו אנו יכולים להצליח להשיג את השאיפה הנכספת של קרבת ה', רק בזכותם איננו אבודים בכל רגע בחיים, רק בזכות ההנחיות שהם נתנו ונותנים לנו אנו מסוגלים להגיע למילוי שאיפותינו.
יהודי קם בבוקר, ושאיפתו הבוערת היא לעשות רצון קונו. והנה הנס: יש הנחיות - טול ידיים כך וכך, את זה תגיד קודם הנטילה ואת זה אחרי. בשלב הזה תנגב, ותתקדם כך וכך. ומאז - בכל רגע ורגע, לאורך כל היום, תפעל לפי ההוראות, תחיה לפי ההנחיות. הכינו עבורך את כל החומר, רק תפעל על פי ההוראות שאומרים לך! אשרינו מה טוב חלקנו!

יהודי בבית או ברחוב. בן 20 כבן 80. ילד, נער, אדם מבוגר, קשיש, אשה. כל יהודי, בכל מקום, בכל רגע - אין מציאות שאין לנו הנחיות מדוייקות וברורות, אין רגע נטול הוראות. זה ממלא אותנו בשמחה ובסיפוק, אבל לפעמים עשוי ליצור ניסיון: כי יש צמתים בחיים שהחשיבה שלנו מובילה להוראה אחרת, לפסיקה הפוכה. יש איזה בדל הגיון בחשיבה שלנו שמובילה למסקנה אחרת, וליבנו נמשך לפעול לפי מה שהשכל שלנו מורה לנו...
פרשת השבוע מעמידה תמרור בוהק: 'עצור!', ההוראות הללו שאתה כה שש ושמח עליהן ביום יום, תופסות גם עכשיו, גם כשהחשיבה שלך חושבת אחרת, גם כשמשהו 'מבפנים' קורא לך לוותר קצת. ההוראות וההנחיות המדוייקות והמדוקדקות שקיבלנו - תופסות גם עכשיו, גם כשנראה לך אחרת. אתה חושב שבמקרה כזה אפשר להקל או לוותר, אבל ההלכה קובעת, הפסיקה מכריעה, ואם אינך יודע אותה - גש לרב ותשאל, ותפעל לפי הנחיותיו, רק לפי הכרעתו!
עד לפני כמה שנים, בצאת אדם ברכבו מירושלים לחיפה, ניסה לחשב את המסלול הקל והמהיר ביותר, לנחש לפי כישוריו ויכולתו היכן יהיו פקקים, מהו הכביש הנוח, כיצד יגיע בזמן הקצר ביותר ליעדו. הוא גייס את כל כישוריו ויכולותיו, נסיונו ושנותיו על הכביש, כדי לחשב ולהגיע למסקנה כיצד יסע בדרך הכי קצרה, כיצד יגיע ליעדו בטווח הזמן הקצר ביותר.

לא כן היום. אדם יוצא לדרך, ומנטרל מיד את דעותיו הקדומות, כישוריו ונסיונו בכבישים. הוא נותן ל'ג'י פי אס' להורות לו את הדרך, נותן ל'ווייז' להכריע עבורו באיזה כביש לנסוע, מתי לפנות ימינה ומתי שמאלה, והאם לצאת לדרך עוקפת במקום הכביש המהיר והפקוק. הוא מנטרל את דעתו, שוכח מעצמאותו, ונותן לגולם הממוחשב להוביל אותו, להנחות אותו בדרך!
כי אותו 'גולם ממוחשב', יודע לחשב טוב יותר את המרחק, את הפער מנקודת המוצא לנקודת היעד. אותה תוכנה צופה למרחוק את הפקקים והתאונות, את השוטרים שבכבישים ופערי הקילומטרים. היא פשוט יודעת לחשב טוב מאיתנו, לוקחת בחשבון נתונים שעינינו לא רואה, ולכן - תשובותיה והנחיותיה מדוייקות ומועילות לנו הרבה יותר מהחשיבה האישית שלנו!

הוראות ההפעלה וההנחיות ההלכתיות שקיבלנו, הן פי כמה וכמה: כי חכמינו צפו גם דברים שיקרו בעתיד - מה שהתוכנה לא יודעת לחשב, ובדבריהם שזורות חכמה גאונית ומחשבה רוחנית. הם יודעים טוב מאיתנו, לוקחים בחשבון את הנתונים הטובים עבורנו, ועיניהם צופיות להשלכות והשפעות מרחיקות לכת, גשמיות כרוחניות.
לכן אנו מעדיפים לבטל את החשיבה האישית שלנו, ומבינים שהרבה יותר כדאי לנו להיצמד להוראותיהם, כי הן המובילות אותנו לשאיפתנו הנכספת: לעשות רצון בוראנו. הבה ניקח את הדברים לתשומת ליבנו, כי לפעמים אנו לא מבינים הוראה מסויימת, מתקשים לקבל הנחיה, מרגישים שאולי הפעם זה אחרת...
ההיפך הוא הנכון: 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל', אין סטיות ואין התחכמויות, אנו פועלים בדיוק לפי ההוראות. ומדגיש רש"י: 'אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין' - גם כשהחשיבה שלך מובילה למסקנה שונה - לא תסור מהוראתם אלא תציית לדעתם, כי רק כך תזכה להנחות את חייך בדרך הטובה והנכונה!