חודש אלול

הכנות רבות קדמו לנסיעת הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע אבי הרבי ה'ישמח ישראל' זי"ע, לצורך מנוחה ונופש. היה זה אחרי שהרופאים הביעו דעתם הנחרצת כי עניין המנוחה הינו חובת המציאות עבורו, ובלית ברירה ואחרי שכנועים רבים נענה לצאת למסע לעיירת המנוחה.
מובן, שנסיעת הרבי הכריחה מאמצים כבירים: סידור המקום – שיתאים לשביעות רצונו וגם יספק את דעת הרופאים, להסדיר בית מדרש ומניין תפילה במקום, אספקת מזון בכשרות מהודרת ובשפע רב שיספיק לרבי ולכל בני הפמליא, וכמובן - עלויות המסתכמות בהון תועפות עבור כל הצרכים האמורים. רק לקראת סוף חודש אב הוכתרו המאמצים בהצלחה, והרבי מאלכסנדר עזב את עיר מגוריו, כשפניו מועדות לעיירת הנופש.

הגיעה שבת מברכין חודש אלול. הרבי שוהה בעיירת הנופש, ומקיים שבת מרוממת עם קבוצה מצומצמת מחסידיו. במוצאי השבת העילאית, מיד אחרי הבדלה, למרבה ההפתעה קובע הרבי: 'חוזרים הביתה!'
ויהי לפלא. הן הושקעה טרחה כה רבה במסע, תכנון וסידורים אינספור, יגיעה רבה והוצאות כבדות. כל זאת בשביל שבת אחת? הרי הגענו לכאן לפני מספר ימים בלבד, וכבר לשוב? אך הרבי היה נחרץ בדעתו לשוב לביתו...
איש לא הרהיב עוז לשאול על כוונת הרבי, חוץ מבנו, לימים הרבי בעל ה'ישמח ישראל' זי"ע, שקרב אל אביו ושאל: 'מעשי הרבי תורה הם, ולימוד הם צריכים. הן מאמצים גדולים הושקעו בהכנת הנסיעה, ימים ולילות של טירחה, הפעלת קשרים וממון רב. אנחנו כאן רק כמה ימים, וכבר סובר אבא לשוב הביתה? על שום מה?'

השיב לו הרבי במתק שפתיים: 'הרי חודש אלול הגיע, וכשאשוב ויתמהו החסידים איש אל רעהו למה חזרתי כל כך מהר, יגידו כי שבתי הביתה בגלל חודש אלול, וכתוצאה מכך יבינו את יקרת החודש ומעלתו, ויתנו דעתם ולבם לנצלו כראוי...'
'נו,' סיים הרבי בחיוך מתרחב, 'היש משהו חשוב יותר מלהבין ולהפנים את גודל החודש ומעלתו הנשגבה? היש דבר חשוב יותר מלהרטיט את לב החסידים כי חודש אלול כאן? המאמצים הרבים שהושקעו היו כדאיים - כי דווקא באמצעותם יבינו ויפנימו את מעלת ויקרת חודש אלול!'
כך ראה הרבי את חודש אלול, הזדמנות. הזדמנות של פעם בשנה, שיש לעשות כל מאמץ לראות ולהפנים את ערכה. חודש בשנה, בו אבא פותח את ידיו וממתין ומצפה לבניו, זו הזדמנות שכדאי לנצל!

אנו עומדים בעיצומו של חודש יחיד ומיוחד, חודש אלול. זהו חודש ייחודי ונדיר, שכדאי מאוד להכיר אותו יותר, להתחבר אליו, ובעיקר - לחוות את האוירה הרוחנית השוררת בחודש זה.
בחודש זה אין חג, אין גם תאריך מסויים להניח עליו את האצבע כתאריך המרכזי בחודש. זהו חודש שכל כולו רצוף אהבה, אהבה בין בורא עולם לברואיו, אהבה בין אבא יקר לבניו, כך כותב הרה"ק בעל ה'דברי חיים מצאנז זי"ע. זהו חודש ייחודי מאוד בלוח השנה, חודש יוקרתי - חודש של קשר בין אבא לבניו.
לפני עשרה חודשים, נפל דבר בישראל. החגים הסתיימו, העולם חזר לשגרה. התחושות העילאיות של חודש החגים, של השהות הנאצלת בחיקו של אבא, מתחילות להתפוגג... השגרה האפורה משתלטת על סדר היום, ולאותן תחושות עילאיות - אנחנו מתחילים להתגעגע...
אבל לא רק אנחנו. גם אבא מתגעגע. מחכה כבר, מצפה מתי תבוא כבר שוב ההזדמנות לפתוח את השערים, לפגוש שוב בבנים האהובים. כך מפרש בעל ה'שפת אמת' את הכתוב 'עיני השם אלוקיך... מראשית שנה ועד אחרית...' - כי הקדוש ברוך הוא מחכה, יחד איתנו, כבר מתחילת השנה - לרגע בו ישוב כבר חודש אלול, והקשר הכה מיוחד בינינו ובין אבא יחזור לשיא רגשותיו...

העובדה כי לבו של היהודי מתכונן בדריכות לימים הנוראים, והמציאות שכל בני ישראל ניעור לבם ומתלקח מחדש לקראת ימי הדין בהתעוררות והתחזקות, יוצרות קשר נפלא וייחודי בין אבא שבשמים לבניו, קשר שבחודש אלול שב לפעום בנו בעוצמה, למלא אותנו בשמחה ובסיפוק כי אנחנו בנים של אבא, ולקשר הכה מיוחד הזה גם אבא מתגעגע...
עכשיו זה קורה. עכשיו. סוף סוף הגיע הרגע הגדול, בו נשוב אנחנו - הבנים לחיק אבא, וישוב אבא להיות עימנו. הרגע הגדול כבר כאן, אשרינו שזכינו!