החרדה מהעתקים אורגינליים (מקוריים)

אותה טעות שהורים הרואים עצמם מושלמים, או קרובים לכך, עושים בצפותם שילדיהם יהיו בדיוק כמותם-כאשר אינם מבינים כי הילד הוא יצור בפני עצמו ולא כל מה שטוב לאב טוב לבן-עושים הורים שנתקפים בחרדה מעצם הרעיון שילדיהם עוד יהיו, חלילה, בדיוק כמותם. לרוב, הורים כאלה צברו זכרונות טראומטיים (הלם)  משנות ילדות ונערות, והם נתקפים אימה מחשש שילדיהם יעברו את מה שהם חוו. פגשתי בהורים שהיו כה מושפעים מעברם  הלא טוב, עד שכאשר שמעו שבנם איחר ללימודים או נעדר לזמן מה, החלו לחשוד בו, שמא עשה את מה שהם עשו  (או היו עושים) כאשר היו נעדרים מן הישיבה. הדברים שהחשידו אותם, היו לקוחים הישר ממה שעבר להם בראש, בלי כל קשר עם מה שעבר לבנם בראש...

אציין, כי תופעה זו בולטת יותר אצל בעלי תשובה. אנשים יקרים אלה, עשו כברת דרך ארוכה עד שהגיעו למקומם דהיום, במאבקים קשים ובהתמודדויות בלתי נתפסות. האור אצלם בולט שבעתיים על רקע החשוך המשמים שהכירו מן העבר השני, ולפיכך אינם מסוגלים להבין, הכיצד לא נמשכים כולם אחרי אותו אור. לא תמיד הם מבינים, שהילדים שלהם אשר לא טעמו טעם חטא וזכו להיוולד באווירה חרדית, אינם מכירים את האור כה במוחש והם צועדים על פי הקצב הטבעי. הורים יקרים אלה כואבים, שילדם שנולד חרדי, אינו מנצל את המתנה הנפלאה הזו ומזלזל בהזדמנויות פז להתפלל בדבקות או ללמוד ללא הפסקה.  קשה להם להשלים עם העובדה, שילדם אינו נכון להלחם ביצרו הרע, באותה עוצמה  ונחישות ששימשו אותם,  כשהם הסתערו כאריות על עברם והרסו כל שריד ממנו. ההורים הנחשונים קפצו לים סוער  של התמודדויות ומאבקים קשים.  זה לא אומר שאת כוחות הנפש שלהם העבירו לילדיהם,  שנדרשים להשקיע אותם כוחות. לא תמיד הם שמים לב, שהם התמודדו כשהיו בגיל מבוגר יחסית, ולאחר שאישיותם חושלה במשך שנים ארוכות; ומילדיהם הם דורשים להתמודד בגיל צעיר, באותם כוחות ובאותה עקשנות. הם מצפים איפוא שהילד יעשה אותו אורך  של מסלול שהם עשו, אלא שהוא יתחיל מנקודת מוצא יותר קרובה, כך שיוכל להגיע הרבה יותר רחוק...

כאב לי לשמוע פעם זוג הורים  בעלי תשובה, שדיברו עמי לאחר שבנם הסתבך בישיבה גדולה, כשהם מתבטאים: ''אם כן למה זה אנוכי? האם על זה נאבקנו, שיהיה לנו בן שאינו רוצה ללמוד, שיחשוק לשוב למקום שממנו יצאנו בעשר אצבעות שרוטות?!''
דוקא בגלל הכאב המיותר וההשפעה המזיקה שעלולה חלילה להיגרם מציפיות אלה, חשוב שידעו אותם הורים, כי גם אם עברו תהליך ארוך ומייגע עד הגיעם הלום, עליהם להיזהר שלא להגדיר את ציפיותיהם בהתאם לכך, אלא יבינו לנפש בנם המתחנך במסגרת רגילה וצועד בקצב שלו.