מידת הבטחון של דוד המלך

ביום שבועות נפטר דוד המלך ע"ה שהיה נביא וחסיד, והיה מהמלכים האהובים לפני הקב"ה. צריך להבין ולדעת שאנו קטני קטנים, מלתאר את אדונינו דוד עליו השלום. שהיה צדיק שבצדיקים, חסיד שבחסידים, קודש הקדשים, שלמות בתורה, שלמות ביראת שמים, שלמות במידות טובות. דוד המלך כל כולו היה אהבת תורה, כל כולו יראת שמים טהורה, כל כולו מידות נפלאות.
הנביא מספר (שמואל ב טז) על שמעי בן גרא שקילל את דוד המלך ע"ה "קללה נמרצת" ודרשו חכמינו ז"ל שהוציא עליו שם רע בחמורות שבחמורות: רוצח אתה! תועבה אתה! "צא צא איש הדמים ואיש הבליעל". ובפני כל הסנהדרין! אבישי בן צרויה, שר צבאו של דוד מבקש רשות להרגו כמורד במלכות, ודוד מסרב ואומר: הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה'.  אולי יראה ה' בעוני והשיב ה' לי טובה תחת קללתו היום הזה. ושמעי ממשיך הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר ודוד שותק. אם אחד מאיתנו, אדם פשוט, היו מבזים אותו בביזיונות קלים מזה, ובפני אנשים פשוטים לא היה יכול להבליג. ודוד מלך ישראל ובפני כל הסנהדרין, ושמעי היה גדול בתורה  ומוציא עליו שם רע בבזיונות עצומים והוא שותק .

זו הענוה של דוד המלך ע"ה "הנה שיויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי". (תהילים כב) ואנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם. אלו לא מילים בעלמא, הנה משפילים אותו והוא שותק. ומובא בספרים הקדושים (עי' מג"ע ואתחנן חיד"א מתוק מדבש ט שמה"ל תבונה ח), שבאותו רגע זכה דוד המלך להיות רגל רביעי במרכבה, האבות הק' היו שלוש רגלים ודוד המלך הרגל הרביעי, זה מעמיד את כסא הכבוד. דרגה נוראה שלא זכה אליה כל חייו – רק בעבור השתיקה זכה לזה!!
הבן שלו, אבשלום, רודף אותו להרגו, דוד המלך משורר ואומר "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו"! ואמר צדיק אחד: שדוד המלך ע"ה היתה מידתו בזה יותר מאהרן הכהן, שהרי אצל אהרן הכהן שמתו בניו נדב ואביהוא על פניו, כתוב "וידום אהרן" וקיבל שכר על שתיקתו. אך אצל דוד המלך לא רק ששתק ולא שאל שאלות אלא זימר, כמו שכתוב (תהלים ל) "למען יזמרך כבוד ולא ידום" לא רק ידום אלא גם יזמר ויודה על הרעה כעין הטובה. חייו של דוד המלך היו מלאי צרות, שנים רבות נרדף מאת אחיו, מאת אביו, משאול המלך, מבנו אבשלום, מלחמות מכל עבר. צרעת ששה חדשים. ומה אומר דוד - מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו.

ואיזה מידת הבטחון היה לדוד המלך!
איזה ביטחון היה לו בקב"ה, גליית הפלשתי, כולם רעדו ממנו, כולו לבוש פלדה! במה בא אליו דוד המלך, באר-פי-ג'י? לא, בחמשה חלוקי אבנים! וגליית שואל אותו: הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות (שמואל א יז) ודוד עונה לו: אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוקי ישראל שחרפת היום.
למה חמשה חלוקי אבנים? כנגד חמשה חומשי תורה. וצריך להבין, הרי גם דוד המלך בא באבנים, למה אומר שבא בשם ה'? וכן קשה גם בתהלים (כ) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר. וכי לדוד המלך לא היו סוסים ורכב בצבא? אלא הפירוש כך: אלה ברכב ואלה בסוסים - היינו שהם שמים מבטחם ברכב וסוס, אבל אנו הביטחון שלנו בקב"ה. "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה"! צריך את ההשתדלות אבל הבטחון הוא בה'! 
אומר לו דוד המלך לגליית, אתה בא בחרב ובחנית הביטחון שלך הוא בחרב ובחנית. גם אני בא במקל ואבנים אבל בוטח בה', אם הייתי בוטח בנשק הייתי צריך לבוא אליך עם אר-פי-ג'י, כולך פלדה מה יעזרו האבנים?! זרק דוד אבן אחת, נכנסה במצחו ומת, ונפל על פניו כדי שיוכל דוד לחתוך ראשו במהרה ולא יצטרך ללכת את כל ארכו. זה כח בטחונו של דוד המלך!
נלמד בחג שבועות כיצד להאמין בקב"ה כמו דוד המלך וכיצד לבטוח בהשם אף הנסיונות והיסורים שעוברים עלינו, וזכות דוד המלך ע"ה יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
חג שבועות שמח.