פרשת בחקתי

פרשיות בהר בחוקתי נקראות בסוף ימי העומר קרוב מאוד לחג השבועות, ובודאי שיש קשר רב בין חג השבועות שהוא חג מתן תורה לפרשיות אלו, שהם באות לתת לנו כמה הוראות וסימני דרך לקראת קבלת התורה שיש לנו בחג שבועות.
כשאנו מתבוננים בפרשת בהר אנו רואים כמה פעמים שהקב"ה מלמד אותנו "אל תעשו את עצמכם עיקר". בתחילת הפרשה באה מצות השמיטה, לאחר שש שנים של עבודה, מצוה אותנו הקב"ה "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'". הרי אומרים לאדם אתה לא הבעלים על הקרקע, כעת תעשה הפסקה ולא תזרע כדרכך. ולאחר שבע שמיטין שוב פעם תזכורת הגיע "היובל", ושוב אותם דינים של השמיטה. אבל יש לזה משמעות נוספת, אדם מכר שדה לפני היובל, כשמגיע היובל הקרקע חוזרת לבעליה הראשונים, ומדוע בא הכתוב ומסביר "והארץ לא תמכר לצמיתות...כי גרים ותושבים אתם עמדי" ופרשו חז"ל (תורת כהנים) "אל תרע עיניך בה, כי גרים ותושבים אתם עמדי, אל תעשו עצמכם עיקר".

יש אדם שיש לו הרבה כסף, והוא רוצה  להרויח עוד, ובדרך אגב גם לעזור לאחרים לתת להם הלואה, אומרת התורה זה דבר נפלא לתת הלואה ואף מצוה גדולה "וכי ימוך אחיך..והחזקת בו" אולם אם יחשוב לעצמו אולי ארויח קצת, אתן לו הלואה עם ריבית, בא הכתוב ומזהיר "אל תקח מאתו נשך ותרבית...אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" ובא הפירוש בדברי חז"ל על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצותי ואפילו הן כבידות עליכם. ע"כ. הרי אנו חוזרים לאותה נקודה נפלאה, על האדם לחזור ולשנן לעצמו את הכלל שהוא אינו עיקר בעולם, ויהיה זה בגלל שחושב שיש לו ריבוי כסף, לא בגלל זה נהפך המלוה להיות בעלים ולנהוג בריבונות על הזקוק להלואה. יש בעל הבית גם על הממון שיש בידו של המלוה, ועל מנת כן יצאנו ממצרים מבית עבדים להיות עבדי ה'.

ומסיימת הפרשה בדיני עבדים, ושם אנו רואים את הצד החיובי שהקב"ה דורש מאתנו. וכך אומר הפסוק "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" ומפרש תרגום יונתן בן עוזיאל: הרי שלי בני ישראל משועבדים לתורתי, עבדי הם שהוצאתי אותם פדויים מארץ מצרים" ומפרש שם המפרש: "ישראל משועבדים לתורתי להגות בה יומם ולילה לשמרה ולעבדה ולא לעבודת פרך". כלומר המושג עבד הוא: אדם שכל זמנו מוקדש לצורך אדונו. והתורה מזהירה, יהודי לא יכול לשעבד את עצמו שכל זמנו יהיה רק לעבוד את האדון. ואפילו אם האדון הוא בעצמו, והוא משעבד את עצמו את כל זמנו ביום ובלילה רק לקנינים גשמיים באופן שאין לו זמן פנוי לדברים אחרים. זוהי עבדות. ואין יהודי רשאי לעשות כן. כי גופו משועבד לתורה. ולפיכך כל עסק צריך לעבור ביקורת האם עסק זה יפריע אותו משעבוד גופו לעבודת ה' לתורה לתפילה ולקיום המצוות. וכאשר יתכן ועסק זה ימנע ממנו את קיום המצוות כהלכתן אינו רשאי לשעבד את עצמו לעסק זה.