פרשת בהעלותך

בפרשתינו מספרת התורה על אותם אנשים שהיו טמאים ולא יכלו לעשות הפסח, ובאו לשאול למשה מה לעשות וכאן התחדשה הלכה 'פסח שני'. דבר נפלא זה לא מצאנו במצוות אחרות בתורה.

ידוע שבכל המצוות יש את הכלל עבר זמנו בטל קרבנו, היינו מצוה שיש לה זמן מסויים לקיימה אם עבר זמנה ולא קיים את המצוה אפילו מאונס אין לה תשלומין והפסיד את המצוה. מיוחד בזה קרבן פסח שיש לו תשלומין ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא הקריב את הפסח במועדה יכול להקריבו בחודש הבא בי"ד אייר הנקרא פסח שני.

כותב הרב פינקוס זצ"ל שיש ללמוד מכאן יסוד גדול בתורה ובדרכי העבודה. קורה הרבה שלא היתה לו לאדם הזדמנות מסיבות שונות לגדול על ברכי התורה והמצוות ולהגיע למדרגות בעבודת ה' וגדלות התורה. אם יבא אדם זה בטענת למה נגרע למה שלא אזכה גם אנכי למה שזכו אחרים, וישתדל בעמל ויגיעה להשלים את אשר החסיר יוכל לזכות לפסח שני. וישלים את עצמו בגדלות בתורה ואפילו אם התחיל מאוחר ולא התחנך בכך מנעוריו.

לא לחינם מדגישים לנו חכמינו הקדושים שהתנא הגדול ביותר רבי עקיבא עד גיל ארבעים היה עם הארץ גמור, וכשהתעורר ולקח על עצמו להתמסר לתורה לא הסתפק בשיעור תורה שעה ביום, אלא שאף לגדול בתורה כאחד התלמידי חכמים והתמסר בכל כוחותיו לתורה, אע"פ שהיה מטופל באשה וילדים, עד שנהיה לרבן של כל ישראל עד היום הזה. ללמדנו שבכוחו של אדם להשלים את מה שהחסיר בצעירותו ובמדרגה המעולה ביותר.

וכתב רבינו החזון איש זיע"א על זה שכבר נתבגר ובא בשנים ולא למד בילדותו, שנפסל בעיני בני אדם מלהיות תלמיד חכם, גם הוא בעצמו אינו רואה חובה לנפשו להיכנס לבית המדרש לבקש תורה, מכיר הוא חובה לקביעות עתים לתורה אבל חובת עלייה הגדלה והרמה רחוקה ממנו, והוא נרדם ביאוש נושן, ואמנם אין הדבר כן כי חובת האדם בעולמו כל עוד נשמתו בקרבו להשתדל להיות הולך וגדול.

אם כן כל מי שרואה את עצמו חסר את המעלות שהיה בעצם שואף להן וחושב הלואי ויכולתי להיוולד מחדש כי אז הייתי יכול לעלות בתורה אין הדבר כן אם יתחיל ללמוד בדרך הנכונה שישתדל להבין את הסוגיות ולחזור עליהן הרבה פעמים כדי שיזכור ודאי שישיג קניינים בתורה הקדושה.
וכן הוא בענין מעלות היראה כמו תפילה בכוונה אמירת הברכות כולן כדבעי או שמירת לשונו מדבר רע וכדו' גם אם כבר אינו צעיר באמת אפשר ואפשר להיוולד מחדש ויראה סייעתא דשמיא מיוחדת בעבודתו עד שסוף סוף יגשים את שאיפותיו.