פרשת פנחס

תחילת הפרשה עוסקת במתן שכר לפינחס עבור קנאותו לשם ה'. כמו"ש "בקנאו את קנאתי בתוכם" ובכך מקבל הבטחה "הנני נותן לו את בריתי שלום". הרי שפעולת הקנאות של פינחס היתה רצויה לפני ה' יתברך עד כדי שנתן לו שכר מושלם "ברית כהונת עולם" ומפרש התרגום יונתן: הנני גוזר לו את בריתי שלום, ואעשהו מלאך חי ויחיה לעולם לבשר הגאולה בסוף הימים.

לעומת זאת מצינו במשך הדורות את אליהו הנביא שאף הוא קינא לשם ה' וכמו שידוע אחאב העביד לעבודה זרה, אליהו קינא לשם ה', וגזר שלוש שנות בצורת, ולבסוף כינס את כל העם במורדות הר הכרמל, לפני מבחן האש, ואמר: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" ואכן לאחר מכן כאשר נביאי הבעל לא הצליחו להוריד את האש, אליהו התפלל וירדה אש מהשמים, והעם פתחו ואמרו" ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים. ואח"כ אליהו הרג את נביאי הבעל. וכאשר נודע הדבר לאיזבל רדפה אחריו להרגו, והוצרך אליהו לברוח ומצא מסתור בתוך מערה וה' נגלה אליו ויאמר לו: "מה לך פה אליהו, ויאמר קנא קנאתי לה' אלקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל". משיב לו הקב"ה: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ...וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ". הרי מבואר שהקב"ה לא די שלא נתן שכר לאליהו, אלא אומר לו: "ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך". כלומר תמנה במקומך נביא אחר. ומדוע? במה היתה שונה קנאותו של אליהו מפינחס.

בספר 'בים דרך' מבאר בהקדים את דברי חז"ל שאמרו במכילתא (פרשת בא) נמצאת אתה אומר שלשה בנים הם: אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן. ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן. ואחד תבע כבוד הבן ולא בכבוד האב. ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר "נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת" לכך נכפלה נבואתו. אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר "קנא קנאתי לה' אלקי צבאות", ומה נאמר שם "ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק.. ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך" שאין תלמוד לומר 'לנביא תחתיך' אלא שאי איפשי בנבואתך. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב שנאמר "ויקם יונה לברוח" מה כתיב "ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר" שנית נדבר עמו לא שלישית. ע"כ.

הנה מבואר ההבדל בין קנאות פינחס לקנאותו של אליהו. על פינחס אמרו חז"ל (סנהדרין פב ע"ב) אמר לפניו: רבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? והיינו דכתיב "ויעמד פינחס ויפלל", אמר רבי אלעזר: 'ויתפלל' לא נאמר, אלא 'ויפלל' - מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. ע"כ. הרי שפינחס תבע כבוד האב וכבוד הבן גם יחד, מצד אחד קינא לשם ה' והרג את זמרי, ומאידך עשה פלילות עם הקב"ה ולימד זכות על בני ישראל. לכן קיבל שכרו מושלם, אכן אליהו הנביא למרות קנאותו לשם ה', שתבע את כבוד האב, אבל את כבוד הבן את כבודם של ישראל, לא תבע. לכן אמר לו ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך.

בפרקי דר' אליעזר יש תוספת: [אחר שאמר אליהו 'קנא קנאתי לה'] אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר 'פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן'. וכאן קנאת, חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית שנקרא אליהו זכור לטוב מלאך הברית. ע"כ. ולאמור ההסבר שכעת התפקיד של אליהו ללמד סניגוריא על עם ישראל שהם לא עוזבים את ברית ה'. וכן משמע בזוה"ק.