בזכות הכנסת אורח

מסופר על ירושלים לפני כשבעים שנה היה יהודי שקוראים לו יוסף ועובד בבית חולים.  בבוקר היה מתפלל ולומד הלכות ואחר כך היה  הולך לבית החולים  עוזר ומטפל בחולים. חוזר לבית אוכל לומד שיעורי תורה דף יומי... כך כל הזמן עד גיל שבעים.
יום אחד הוא מרגיש לחצים בחזה בית החולים בודק אותו והתוצאות שעבר התקף לב קל, והיה מאושפז בבית החולים, אנשים היו באים לבקר אותו ובין המבקרים היה יהודי אחד שהגיע לבקרו שמעון, ישבו ביחד ידידים טובים התפלפלו בדברי תורה, ויוסף היה מאוד שמח  שבא לבקרו. באמצע דברי התורה שהם מדברים עניו של יוסף התגלגלו צעק לרופאים. הרופאים סלקו את אותו יהודי שהגיע לבקר סגרו את הדלת והתחילו לטפל בו. ושמעון התחיל לקרוא תהילים ואמר אני לא ילך עד שאני לא יודע מה מצבו ישב וקרא תהילים שעה שעתיים... הרופאים פתחו את הדלת ואמרו הצלחנו להורידו מעולם האמת, הוא חזר לעצמו אבל בלי הכרה. שמעון הסתכל עליו וראה את פניו כולו חיוורות וחזר לביתו.

כעבר זמן הודיעו לשמעון שבסייעתא דשמיא יוסף חזר להכרה והוא מדבר עם כולם, בא אליו וראה אותו שקוע בספר ולא שם לב שהגיע עד שהרגיש אמר לו "רבי שמעון אתה הייתה לידי לפני שאבדתי את ההכרה. אמר לו כן. אמר לו תשב אני יספר לך דבר נורא באתי מעולם האמת בשמים נגזר עלי ללכת הייתי צריך למות. הנשמה שלי עלתה למעלה לשמים באתי לשם שקוף אין מצב שאני מסתיר משהו כל החיים שלו גלויים מיום שנולדתי עד היום. הזכויות שלי כל הצדקות כל החסידים, ואחר כך כל העברות שלי ביטול תורה, לשון הרע... היו אחד מול השני והלב שלי דופק ובפחד. הפחד למעלה אי אפשר לתאר אותו כל כך עצום יותר מכל הפחד שהיה לך כאן בעולם. המצב היה מאוזן ומצד אחד יש מצבות אבל מצד שני יש עברות. החליטו בשמים מי שיש עליו ממליץ יושר שיבוא ויגיד. פתאום מגיע יהודי צדיק ואמר שהיה לו גמ"ח ולא היה לוקח שקל מיותר הוא היה תמיד נאמן. אמרו בשמים אם למטה הוא היה נאמן אז גם כאן הוא נאמן לכן אנחנו נותנים לו חודש כדי לתקן את כל העברות שלו.

אמר יוסף לחברו, שמחתי שמחה גדולה יצאתי מבית דין היה חושך ואפילה ולא ידעתי איך יורדים למטה. פתאום אני רואה אחד שקוראים לו פייגי ואמר לי אתה זוכר אותי מאותו ערב שבת? אמרתי לו בטח שאני זוכר אותך.
יוסף עוצר ומספר לשמעון מי הוא פייגי. כשהייתי ילד אבי היה קוראים לו ברוך והוא כל ערב שבת היה הולך לכל בתי הכנסיות שבעיר ומחפש כל מי שאין אוכל ומביאו לביתו. מאחד השבתות אסף עשרה עניים ובביתי יש רק שמונה עד תשע מקומות ובכל זאת אמר הם יסתופפו העיקר שיהיה להם מה לאכול ולא יהיה רעבים.  בדרך פגשנו את פייגי שהוא לא היה בסדר בראשו אבל הוא היה לא היה מתקלח ומסריח שאי אפשר היה לעמוד לידו, ושאל את אבי אם אפשר לבוא לאכול אצלנו. אבי ענה לו בשלילה שמצטר אבל אין לנו מקום. אז שאלתי את אבי מה יהיה איתו. אמר לי אבי אין מקום וגם הוא מסריח הם הסביבה תרגיש לידו. ובכל זאת התעקשתי ואמרתי לאבי, אבל הוא יהיה רעב. וכך המשיכו בויכוח עד שהאבא קיבל רחמים ואמר לי לך תקרא לו. רצתי לקראתו והודעתי לו שהוא יכול להגיע אלינו לסעודה. פייגי הבין שהאני הצלחתי לשכנע את אבי.

זה אותו פייגי שראיתי למעלה והוא אמר לי עשית לי טובה עכשיו אני צריך להחזיר לך טובה בוא אני יראה לך איך יורדים למטה. ואז הרגשתי שאני חוזר לגוף וראיתי את הרופאים מטפלים בי. עכשיו יש לי שלושים יום לטפל בנשמה שלי אי אפשר לשכוח את כל העוונות ראיתי מול העניים שלי.
לכן יש לי שלושים יום ואין לי זמן לדבר איתך וסליחה שאיני יכול נשקע שוב בספר וכך שלושים ימים לסופם קיבל התקף לב והלך לעולמו.

יוצא שכל מה שעזר לו לחזור לתקן את מעשיו הגמח שהוא עשה שע"י זה נגזר דינו לחזור לעולם, וגם אותו חסד שעשה עם פייגי שהצליח להורידו לגוף.

יהי רצון שנזכה לתקן את עוונותיו ולזכות במשיח ובבנין בית המקדש אמן.