חיסור תיבות במטבע הברכה

1. כל ברכה שאדם מברך צריך להזכיר בתחילת הברכה את ה' יתברך ומלכותו על כל העולם, היינו שיאמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם", ואם ברך ברכה ולא הזכיר שם ה' (כגון שאמר "ברוך אתה מלך העולם") או שלא הזכיר מלכותו של ה' (היינו שהחסיר בברכה תיבת "מלך", ואמר "ברוך אתה ה' אלוקינו העולם"), לא יצא ידי חובה טפילו בדיעבד וצריך לחזור ולברך.  

2. כל מה שכתבנו בהלכה הקודמת זה דווקא לענין פתיחת הברכות, אולם ברכות ארוכות שיש בחתימת הברכה שם ה' אין צריך להזכיר "אלוקינו מלך העולם" אלא רק אומר שם ה' בלבד, וכן ברכות שסמוכות זו לזו כגון ברכות קראית שמע וברכות שמונה עשרה אומר רק שם ה' ולא אומר "אלוקינו מלך העולם", אולם ברכות השחר אינם נחשבות ברכות שסמוכות זו לזו מפני שכל אחת מהם נתקנה על ענין אחר ולכן אומר בהם תיבות "אלוקינו מלך העולם".

3. אם ברך ברכה והשמיט תיבת "העולם" (היינו שאמר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך אשר קידשנו...) לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך, אולם מכל מקום אם אמר ברוך אתה ה' אלוקינו "המלך" (בהוספה של האות "ה") ולא אמר תיבת "העולם" בדיעבד יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך, (ואם לא אמר "המלך" אלא רק מלך ולא אמר תיבת "העולם" לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך כמו שכתבנו בתחילת ההלכה).  

4. אם לא אמר תיבת "ה' " בברכה ואמר "ברוך אתה אלוקינו מלך העולם, או שלא אמר תיבת "אלוקינו" ואמר "ברוך אתה ה' מלך העולם", בשני המקרים האלו יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך.

5. אם אמר בברכה "ברוך אתה השם מלך העולם" ולא הזכיר שם ה' בפירוש וגם לא אמר תיבת "אלוקינו" לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך, אולם אם אמר "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם" יצא ידי חובה, אף על פי שלא הזכיר שם ה' בפירוש מכל מקום כבר כתבנו בהלכה הקודמת שאם הזכיר תיבת אלוקינו ולא הזכיר תיבת ה' יצא ידי חובה.

6. אם לא אמר תיבת "אתה" ואמר "ברוך ה' אלוקינו מלך העולם", יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך.

7. ברכה שפותחת עם הזכרת שם ה' (היינו שאומר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם") וגם מסיימת בברכה (כגון "ברכות התורה" או ברכת "אשר יצר" או ברכת "מעין שלוש" ויש עוד ברכות וזה נקרא ברכה ארוכה), ופתח באותה ברכה ואמר כמו שצריך ובסוף בחתימת הברכה השמיט שם ה' או שלא חתם כלל כגון בברכת מעין שלוש שחתם ברוך אתה על הארץ ועל המחיה או שבכלל לא חתם את הברכה לגמרי, הדין הוא שיצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך.