כוס של ברכה ודין הסבה

1. כמו שכתבנו במאמר הקודם חכמים תקנו לשתות ארבעה כוסות בליל הסדר, ונאמרו ארבע דברים בכוס של ברכה, 1.שטיפה, 2.הדחה, 3.חי, 4.מלא, והפירוש הוא שטיפה זה מבחוץ והדחה מפנים, שיש לשטוף את הכוס מבחוץ ומבפנים כדי שיהיה נקי ויהיה ראוי לברך עליו, אולם אם הכוס נקיה מעיקר הדין אין צריך לשטוף את הכוס, ומכל מקום על פי דרך הסוד צריך לשטוף ולהדיח את הכוס אפילו שהוא נקי, ולכן אחר ששותים כוס ראשונה של ליל הסדר צריך לשטוף ולהדיח מבפנים ומבחוץ את הכוס כדי שתהא הכוס נקיה לשתיה לכוס השניה של ליל הסדר.

2. פירוש חי הכוונה שצריך למזוג את היין כמו שהוא בלי לערב בו שום משקה, ואחר שמזג את היין לכוס ישים בו מעט מים, ועל פי הקבלה יש למזוג את המים לתוך היין בשלוש פעמים בזה אחר זה, וביינות שאינם חזקים כדון מיץ ענבים או ביינות שהם כבר מזוגים במים מעיקר הדין אין צריך לשים מים ביין כיוון שיש כבר מים שם (וגם מפני שהיין חלש ואפשר לשתותו בלי לערב מים), אולם על פי הקבלה יש תמיד למזוג מים ביין ולכן לפי הקבלה מוזגים שלוש טיפות של מים ביין בזה אחר זה, אבל לא יוסיף יותר מדי שלא יאבד טעם היין, ונוהגים שהאדם לא מוזג לעצמו את היין בליל הסדר אלא אחד מוזג לשני יין להראות שאנו נוהגים דרך חירות.

3. פירוש מלא הכוונה שצריך למזוג את היין עד לפני סוף הכוס, ולא צריך למלאות את היין עד הסוף ואז נשפך היין על השולחן ועל הבגדים ובמקום ליל הסדר נהפך לבלאגן, אלא ישאיר ישפוך יין מעט לפני השפה של הכוס וזה נחשב יין מלא, ומכל מקום כל זה למצוה בלבד ואינו מעכב ואם יש בכוס רביעית יין אפשר לברך עליו.

4. צריך שהכוס תהיה שלמה ולא סדוקה או שבורה, ואם יש בתחתית הכוס נקב או סדק ומשם יוצא היין הכוס הזאת פסולה לקידוש אפילו בשעת הדחק.

5. הכוס צריכה שתוכל להכיל בתוכה שיעור של 81 גרם של שתיה, וצריך לכתחילה לשתות רביעית יין בבת אחת (ולכל הפחות בכוס של הקידוש וכן בכוס האחרונה כדי שיברך ברכה אחרונה על היין), ומכל מקום אם קשה על האדם לשתות רביעית ישתה רוב רביעית היינו 42 גרם, ואם יש לאדם כוס גדולה שמכילה הרבה יותר מרביעית אין צריך לשתות את כל הכוס אלא מספיק ששותה רביעית ויוצא ידי חובה.

6. צריך לשתות את הרביעית (81) בבת אחת, ואם קשה לו שישתה רוב רביעית (42) בבת אחת, ולא יפסיק לשתות הרביעית בסירוגין, ובדיעבד אם שתה את היין לסירוגין יצא ידי חובה, אולם אם שהה בשתייתו יותר מכדי אכילת פרס (היינו כשמונה דקות) על ידי שהפסיק הרבה, אפילו בדיעבד לא יצא ידי חובה.

7. חייב אדם להראות את עצמו כאילו יצא עכשיו ממצרים, ולכן ינהג דרך שררה וכבוד ולכן יש חיוב להסב, ויכין את מקומו כדי שיוכל להסב בנחת ולכן ישים כרים, ואם אין לו מספיק כרים יוכל להסב על ירך חברו או על הקרקע.

8. צריך להסב על צד שמאל, ואם הסב על צד ימין או על גבו או על פניו, בכל אלו לא יצא ידי חובה, וזה נחשב שלא הסב כלל, וצריכים לחזור ולשתות או לאכול בהסבה, וגם זקן או חולה שאינם כל כך בקו הבריאות צריכים להסב על צד שמאל ומכל מקום אם לא הסבו או שהסבו על צד ימין וקשה עליהם לחזור ולשתות בהסבה שוב, יכולים להקל שלא לחזור ולשתות בהסבה ויצאו ידי חובה, ואפילו מי שהוא איטר יד צריך להסב על צד שמאל, אולם בדיעבד אם הסב על צד ימין יצא ידי חובה, ומי שהוא גידם או שנשתתקה ידו יסב על צד ימין, ובדיעבד אם לא הסב יצא ידי חובה.

9. חיוב ההסבה הוא בכזית (27 גרם) מצה שאוכלים בתחילת המוציא, וכן בשתיית ארבעת הכוסות, וכן באכילת הכורך שאוכלים מצה ומרור ביחד, וכן באכילת האפיקומן, אולם במרור לא צריך להסב, וכן אין להסב בשעת ברכת המזון, ובאכילת הכרפס אין צריך להסב אולם אם רוצה להסב באכילת הכרפס רשאי לעשות זאת, ובשעת אמירת ההגדה אם רוצה אומרה מיושב ואם רוצה אומרה שהוא מיסב.

10. אשה מחויבת גם כן להסב בכל הדברים שכתבנו בהלכה מספר 9, ומכל מקום בדיעבד אם הסבה האשה יצאה ידי חובה ואינה צריכה לחזור או לשתות בהסבה.

11. מצוה לחנך את הקטנים שגם הם יאכלו וישתו הסבה, ומכל מקום הדבר ברור שאם לא הסבו לא צריכים לחזור לאכול או לשתות.