טעם מצוות שמיטה

נאמר בתורה (ויקרא פרק כה' פסוקים א-ד') " כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה', שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור... שנת שבתון יהיה לארץ".
מפסוקים אלו לומדים שיש מצות שמיטה היינו שבשנה השביעית אסור לעשות מלאכות בקרקע, ויש מצוה להשבית את הקרקע ויש בזה עוד הרבה איסורים ודינים, וכן חכמים אסרו לאכלו פירות וירקות שגדלו בשנה השביעית, ובעזרת ה' יתברך נרשום אותם כל אחד במקומו.

והנה טעם מצות שמיטה כתב בספר החינוך כדי לחזק במחשבותינו ענין חידוש העולם ובריאתו, וכמו שששת ימים ה' יתברך ברא את העולם ואת כל מה שבתוכו וביום השביעי שבת ממלאכה ולא ברא כלום ביום השבת, ולכן נצטווה האדם לשמור שבת, אותו הדבר לגבי השמיטה כדי שיזכור האדם שהארץ שמוציאה פירות וירקות בכל שנה ושנה שלא יחשוב האדם שזה דרך הטבע וזה כוח האדמה, אלא שידע האדם כי יש אדון על הבריאה ועל הארץ והוא זה שאחראי, ולכן ציווה ה' יתברך שיפקיר את הארץ ואת פירותיה ואת הירקות.
עוד טעם כותב ספר החינוך כיוון שאדם אינו עובד בשדה שנה שלמה, ואינו עושה שום פעולה בקרקע, על ידי כך קונה האדם לעצמו את מדת הביטחון בה' יתברך, כי סומך על ה' יתברך שהוא זה שיפרנס אותו.

ובספר מעם לועז כתב עוד טעם כדי שידע העשיר כמה צער יש לעני, משום שהעני אין לו כסף מאיפה להביא ולכן כל הזמן ליבו דואג מאיפה יבוא הישועה, וכל הזמן ליבו של העני לשמים, ותמיד העני נע וזז ממקום למקום כדי למצוא פרנסה להביא לאשתו ולילדיו, ואילו לעומת זאת העשיר יש לו כסף ושדות ופרדסים, ותמיד שמח שיש לו יבול שהאדמה שלו נותנת לו, ואם כן אינו חש בצער העני ואינו יודע מה עובר עליו רגע רגע, לכן ציווה ה' יתברך לעשות שמיטה בשנה השביעית ולא לעבוד בשדה אלא להניחה כמו הפקר, ואז העשיר יצטער ויחשוב כיצד אוכל בשנה השביעית, וכן כיצד יהי לי יבול בשנה השמינית אם לא אזרע ואחרוש בשנה השביעית, ואז העשיר יתן אל ליבו ויאמר אני סך הכל שנה אחת לא עובד בשדה וכל כך דואג כל שכן העני ששרוי תמיד בצער ובדאגה, ואז יזדהה העשיר עם העני וירחם עליו ויתן לו תמיד בעין יפה, ועל ידי כך יוסיף ה' יתברך לתת עוד לעשיר על ידי שנותן לעני.

כשעם ישראל נכנסו לארץ ישראל במשך שבע שנים נלחמו ביושבי הארץ וכבשו את ארץ ישראל, ולאחר מכן במשך שבע שנים חילקו את ארץ ישראל לשבטים, שכל שבט הייתה לו חלק ונחלה משלו, ורק אחרי שסיימו לחלק את הארץ התחילו למנות שבע שנים כדי לקיים מצות שמיטה, יוצא מזה שרק אחרי 21 שנה שעם ישראל נכנס לארץ ישראל אז הייתה שנת השמיטה הראשונה שעם ישראל עשה.
מצוות השמיטה נוהגת רק באדמת ארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ אין נוהג כלל מצות השמיטה.