אור החנוכה

החלל שסביבנו שוב מתמלא באוירה קסומה, ניחוחות החנוכה כבר עוטפים אותנו מכל זוית. נעימות החנוכה מושרות בכל פה, הניגונים המשמחים והמרגשים כבר נשמעים ברמה. הנה, שוב אנו נמצאים בפתחם של הימים המוארים בשנה, ימי החנוכה, שוב אנו מקבלים הזדמנות להציץ ללהבת אהבת הבורא לבניו אהוביו, מבעד לשלהבת קטנה המרצדת, עד שתהא שלהבת עולה מאליה...
רגע הדלקת הנרות בכל בית יהודי, הוא מעמד מרומם ומרגש. השירה המשותפת, האוירה החגיגית, ההתבוננות בחסדי הבורא. גם אורחים חשובים מאוד ורמי מעלה באים - כי גם מלאכי מעלה נקבצים ובאים בכל בית יהודי בעת הדלקת הנרות! כך גילה בספר 'קב הישר', כי ממש כמו בכניסת השבת ובליל הסדר - מלאכי השרת חופפים מעלינו בהדלקת הנרות, באים לשמוע אותנו מברכים ומודים על הנסים והנפלאות שאירעו בימים ההם, ונמשכים בזמן הזה...

כי הנצחון לא היה נצחון פיזי בלבד, אלא נצחון הרוח, נצחון שמהותו ופירותיו מלווים אותנו תמיד. המאבק בין היהודים ליוונים לא היה מאבק על שטח או משאבים, אלא מלחמה קיומית בשאלה החשובה מכל: האם יש עדיפות לעם היהודי כעם נבחר? האם העם היהודי שונה ונעלה? אולי 'ככל הגויים בית ישראל' - כפי שניסו היוונים לטעון?
לפיכך, היוונים לא התמקדו בעקירת כל התורה כולה, אלא בעקירת המאפיינים הבולטים, בהרס הפרטים המייחדים אותו והופכים אותנו לשונים ואיכותיים יותר: במצוות המילה - שהיא אות הברית החקוקה בנו בהיותנו בנים לעם היהודי, ביום השבת - בו אנו עוזבים את העולם הממשיך לנוע במרץ ומתמקדים במנוחת אהבה, ובראש חודש - כי אנו מונים את השנה אחרת מכל הגויים, והם ביקשו לשנות זאת.

לכן היוונים ביקשו: 'כתבו לכם על קרן השור כי אין לכם חלק באלוקי ישראל' - במילים הללו דווקא, מתוך כוונה להדגיש: עם ישראל איננו חלק באלוקי ישראל, אין לו יתרון מובנה על יתר העמים בהיותו חלק אלוקי, שגרירי הבורא בעולמו. עם ישראל - לדעת היוונים - הוא ככל העמים, לא נעלה מהם, לא איכותי מהם, ולא זוכה בבורא עולם קרוב אליו יותר מהם.
האמת היא כמובן הפוכה, והיא זו שניצחה את היוונים: היהודים הדגישו את השוני, את היתרון האיכותי שלהם: יהודים הם חלק מבורא עולם, נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד, המהות שלהם נעלית ועוצמתית וטהורה בלי השוואה לכל אומה אחרת. אנו אומה ייחודית, אמנם זן אנושי בגופו, אך אלוקי במהותו ובנשמתו!

לפיכך, אין פלא כי יהודים אינם נרתעים מנסיונות ואינם מתבלבלים מפיתויים. בגלל שהנשמה של כולנו היא כה טהורה ועוצמתית, כה אלוקית וייחודית - היא מתחזקת, מתחשלת בגבורה, מתעצמת במסירות נפש, כדי להילחם ולנצח, כדי להתמודד בגבורה. לכן, כאשר יהודי ניגש למלחמה על כל פרט מיהדותו, הוא אינו דומה לגוי אחר הנאבק למען עקרונות מסורתו. כי ליהודי יש די. אן. איי. נעלה, כוחות של מסירות נפש, סייעתא דשמיא צמודה ויכולות רוחניות גבוהות.
כשניגש להדליק את נרות החנוכה, נצית את האש בנר השמש הקטן, נברך 'אשר קדשנו במצוותיו' - ונעצור להתבונן: יש עוד מישהו שזכה שבורא עולם בכבודו ובעצמו יתווה לו את הדרך להתקדש ולהתרומם? יש עוד אנשים עלי חלד שזכו לקבל ציווי אלוקי כיצד לנהוג? אנחנו זכינו, אשרינו מה טוב חלקנו!
אחר כך נברך 'שעשה נסים לאבותינו', ונהרהר בהתרגשות: ישנה מערכת טבעית, לפיה רבים מנצחים מעטים, גיבורים מפילים את החלשים, ושמן של יום אחד - מספיק ליום אחד בלבד. ואנחנו? את כל מערכות הטבע שידד הבורא לכבודנו, את כל סדרי העולם הפך למעננו, הכל למען נצחונם של בניו אהוביו!
והמנגינה הזו מוסיפה ונמשכת עד הימים הללו, עד הרגע בו ניגש בלבבות רוטטים מהתרגשות ובעיניים לחות מדמעות, ונברך בלב הומה: 'שהחיינו, וקיימנו, והגיענו...' - הנה, גם בשנת תשע"ז לא עזבונו רחמיו, ולמרות כל הקמים עלינו - אנחנו עוד פה, חיים וקיימים, מציתים את האש, משוררים בהתרגשות, דומעים מאושר, מתמוגגים משמחה, ומודים על ניסי ה' שאיתנו מאז ועד היום!

אחת השאיפות הכמוסות והרצויות ביותר של כל אחד מאיתנו, היא לשפר את הזכרון. כמה פעמים אנחנו מנסים להיזכר היכן למדנו ענין כזה או אחר, כיצד נפסקה ההלכה במקום פלוני, או אפילו מס' טלפון שחייגנו לפני זמן קצר - אך כל קימוט במצח לא יועיל, כשהזכרון מהתל בנו...
בימים הקרובים, יש לנו הזדמנות לשפר את הזכרון, וכך חושף בעל ה'שפת אמת' זי"ע בפרשת מקץ: ההתבוננות באור הנרות, ההבטה לתוך השלהבות המרצדות בפתילות, ההסתכלות המעמיקה אל האש - מחדדות את העיניים ומשפרות את הזכרון שבעתיים, והן סגולה מצויינת לשיפור הזכרון!
אך לא זו בלבד - הרי כולנו עשויים להיכשל לא פעם בראיה אסורה, והעיניים מתלכלכות, המבט מתכהה, הראיה הרוחנית שלנו נחלשת... כמה נרצה לנקות את עינינו מכל ראיה אסורה, כמה נבקש לטהר את מבטינו מכל הסתכלות שאינה ראויה. והנה, מגלה בעל ה'שפתי צדיק' זי"ע, כי ההתבוננות באש הנרות - שורפת כל ראיה אסורה החקוקה בהיסטוריה של עינינו, ומזככת את המבט שלנו, מטהרת את כח הראיה שלנו!

בנרות החנוכה אסור להשתמש, אך בהשפעתם העצומה - 'לראותם בלבד' - כדאי מאוד... הבה נפנה זמן לשבת מול נרות החנוכה, להביט בהם, להתבונן בקדושתם, לראותם בלבד - וכמה שיותר... כך נזכה גם לשפר את הזכרון, וגם לטהר את עינינו וליבנו, לעובדו באמת!