המעביר על מידותיו

מעשה בשונא ישראל מושבע, שנכנס למסעדה שהייתה עמוסה בקהל גויים, ורק בפינה ישב מצונף יהודי בודד. על אתר עלתה בו מחשבה מרושעת להזיק ליהודי בדרך מקורית – הוא יקנה מזון לכל הקהל שבמסעדה, פרט ליהודי הבודד. או אז ירגיש היהודי נרדף ופגוע...
ממחשבה למעשה. תחילה הזמין מנה ראשונה משובחת, בעלות גבוהה, וחילק לכולם – פרט ליהודי כמובן. אך היהודי שתק, הבליג ולא נע ממקומו. בלית ברירה, למרות העלות הגבוהה, החליט הרשע לקנות לכל הקהל מנה עיקרית יקרה ומשובחת, צלי בקר משומן ותוספות שונות ורבות, וחילק לכל הקהל, תוך שהוא מדלג בהפגנתיות על היהודי. אך לאכזבתו הרבה – גם הפעם היהודי כלל לא הגיב!

למרות חוסר הצלחת התחבולה, הוכרח הגוי לשלם כמה רבבות שקלים עבור התענוג, ובלית ברירה שילם את החשבונית, טבין ותקילין. טרם ייצא את המסעדה, נעמדו הסועדים לומר תודה למיטיבם האלמוני, ולמרבה ההפתעה – בסוף התור עמד גם היהודי המקופח, שלא קיבל דבר וחצי דבר...
עתה היה הגוי כבר בטוח – עכשיו יבוא היהודי, יצעק ויתעצבן, ישפוך את מררתו על כי לא קיבל דבר. והנה, הגיע תור היהודי, והוא ניגש ואומר 'תודה לך מקרב לב. אני הוא בעל המסעדה, וכבר זמן רב שלא הזדמן לכאן אורח משובח כמוך, אשר הניב רווחים כה גבוהים בזמן כה קצר לכיסי...'
המסר ברור: פוגעים בך? עולבים בך? הס! הבלג, וותר, נצל את הזדמנות חייך! הויתור הוא הזדמנות, השתיקה משתלמת!

בפרשת ויצא, מתואר כמעט בין השורות אחד הויתורים הגדולים ביותר שהיו על פני האדמה מאז קום האנושות: הויתור של רחל ללאה להיות אשתו הראשונה, ואולי היחידה, של יעקב אבינו.
רש"י מבאר, כי יעקב גילה את התרמית – שקיבל את לאה לאשה במקום את רחל, רק בבוקר. ולמה? וכי לא ידע יעקב שלבן הוא רשע ואי אפשר לסמוך עליו? וכי חשב יעקב שמילה של לבן זו מילה?

לא ולא. יעקב ידע גם ידע עם מי יש לו עסק, ולפיכך, קבע מראש סימנים עם רחל, שתאמר לו אותם בלילה, וכך יוודא שקיבל את אשתו הנכונה – רחל, בעבורה עבד שבע שנים. אלא שכשראתה רחל שמביאים ליעקב את לאה, חששה לכבוד אחותה שלא תתבזה, ומסרה לה את הסימנים. על מעשה זה זכתה אח"כ להיפקד בהולדת יוסף, וכפי שרש"י מפרש 'ויזכור אלקים את רחל' – זכר שמסרה את הסימנים לאחותה.

על מנת להבין את מהות הויתור, הבה נתבונן בתוצאה: מתוך 12 שבטי י-ה, לאה ילדה 6 ורחל רק 2. אילו לא הייתה מוותרת לאחותה – הרי יעקב לא היה נושא את לאה כלל, כי לא חפץ בה מתחילה, והיתה רחל זוכה ללדת שמונה שבטים, פי ארבעה ממה שילדה באמת! זאת ועוד, הרי חז"ל אומרים שהכל ידעו ששתי בנות ללבן, הגדולה – לאה לעשו, והקטנה – רחל ליעקב. ומרגע שיעקב נשא את לאה, הרי הפכה רחל להיות המיועדת להיות בת זוגו של עשו.

ועם כל זאת, איזה ויתור אצילי: היא ויתרה על לידת ששה שבטים, ויתרה על כך שאולי חלילה תיפול בגורלו של עשו, ובלבד שאחותה לא תתבזה חלילה! היה כדאי לה לאבד זכויות כה רבות, היה שווה עבורה להפסיד את זכות הנישואין לבחיר האבות – כדי לשמור על כבוד אחותה!
אין פלא איפוא, כי בזכות זאת זכתה שהשם פתח את רחמה. אדם שכבוד הזולת יקר לו, אדם המסוגל לוותר כה הרבה רק כדי לשמור על כבוד זולתו – זוכה שפותחים עבורו שערי שמים, ומוזגים לו כוס ישועות.