התפילין

מצות הנחת תפילין, היא מהמצוות אותן אנו מקיימים דבר יום ביומו, בדקדקנות ובהקפדה. כדי שנוכל להבין מעט ממעלותיה של מצוה זו, ראוי שנתבונן בסידור התפילה, ב'לשם יחוד' לפני אמירת התפילין, בו מובא האוצר הבלום לו זוכה היהודי בעת הנחת תפילין. ראשית, זוכה מניח התפילין להטמיע בלבו ובתחושותיו את העובדה שהקדוש ברוך הוא אחד ויחיד, מלך ומושל בלעדי בכל העולמות. והרי זוהי בדיוק כל מטרת היהודי בעולמו, ועל ידי התפילין הוא זוכה בה!

בנוסף, תפילין של יד מכוונים נגד הלב, כי הם משעבדים את הלב לעבודת השם, ותפילין של ראש מכוונים נגד המוח, לשעבד את המוח לעבודת השם. כלומר, התפילין מעניקים לנו יכולת שליטה ובקרה על שני האיברים המפעילים את כל גופנו. זאת ועוד, כי מצות התפילין משפיע מחשבות קדושות, תחושות קדושות, אוירה קדושה, המרחיקה את היצר הרע ופיתוייו, ומעניקה לנו – אנשים פשוטים החיים בעולם גשמי וגס – יכולת להיות עבדי השם כשאיפתינו הגדולה והכמוסה ביותר!

אכן, מעלות יקרות ונכבדות הטמונות במצות הנחת תפילין. אין עוד פלא, כי במשך שנות דור התמסרו יהודים למצוה זו במאוד מאוד, וחפצו להדרה ככל אשר יוכלו ומעבר לכך.
מהי איפוא אותה סגוליות הטמונה במצות הנחת תפילין? וכיצד נוכל אנו – המקפידים להניח תפילין מדי יום – להדר בה יותר?

אחד מהיושבים ראשונה בחצר השרף מקוצק זי"ע, שלח את התפילין שברשותו לבדיקה לאחר שהניחן מזה כששים וחמש שנה – מיום בר המצוה ועד הגיעו לגיל גבורות. לאחר הבדיקה, חזר אל בית המדרש בריקוד, הביא לציבור החסידים משקה חריף ועוגות, תוך שעל פניו ניכרת שמחה רבה מבדיקת התפילין.
'לשמחה מה זו עושה'? שאלוהו החסידים בפליאה. אכן, כל עניין שבקדושה נעשה בחצר קוצק בשמחה עילאית, אך האם גם בדיקת תפילין פשוטה ושגרתית היא סיבה למסיבה? 'בדקתי את התפילין והן נמצאו פסולות', השיב החסיד בפשטות...
'נו, הרי קשה הקושיא שבעתיים. יהודי מניח תפילין מיום בר המצוה ועד גיל שמונים, ובגיל שמונים מגלה כי כל אותן שנים לא הניח תפילין כשרות. הרי זה כאב קורע לב, מדוע איפוא אתה כה שמח ורוקד?'

'ברוך הוא וברוך שמו', השיב החסיד. 'הרי כבר זקנתי, ומי יודע מתי יבוא יומו. תארו לעצמכם, אם הייתי ממשיך להניח את התפילין הפסולות הללו בלי לבודקן היום, הרי הייתי נפטר מן העולם בלי לקיים מצות תפילין כתיקונה אפלו פעם אחת! וכי דבר כזה אינו קורע לב בהרבה?
ברוך השם, שעלה ברעיוני ללכת לבדוק את התפילין. ועתה, משיודע אני כי תפילין אלה אינן כשרות, אוכל לזכות לקיים מצות הנחת תפילין עוד בימי חלדי. וכי אין זו סיבה לשמחה של מצוה?...'

אשרינו מה טוב חלקינו, כי זכינו כולנו שיהיו ברשותינו תפילין מהודרות, אותם אנו מניחים מדי יום. הבה נראה איזו זכות גדולה זו: יהודי ששמונים שנה הניח ל"ע תפילין פסולות, אך זכה לראשונה בחייו להניח תפילין כשרות – כמה גדולה ורבה שמחתו, איזה סיפוק וזכות הוא מרגיש!
הוא מניח למחשבות העצובות על שמונים שנים של הנחת תפילין לא כשרות, הוא לא מעיף מבט על העבר – רק עסוק בשמחה עצומה על הזכות הנפלאה המכריעה את הכל – זכות הנחת התפילין הכשרות פעם אחת בלבד!

זאת ועוד: משעה שאנו יודעים את חשיבות התפילין ומעלותיה הרבות, עלינו לייחד עוד חצי דקה של תשומת לב מתי הן נבדקו בפעם האחרונה, האם הבתים אכן מרובעים כהלכה, האם הרצועות שלמות ומושלמות, והאם חלילה לא נמחקה איזה אות מהפרשיות הטמונות בין קפלי בתי התפילין.

פעם, בעת שהות מורי ורבי כ"ק מרן האדמו"ר מנדבורנה זי"ע באוסטריה לצורך מנוחה, הגיע אל הרבי יהודי מקומי, אשר חזותו העידה עליו כי הוא יהודי שומר מצוות, אם כי אינו מקפיד על קלה כבחמורה.
'רבי,' אמר האיש ופניו משדרות דחיפות ובהילות, 'משמים הזדמנתי לכאן, למצוא יהודי צדיק אשר אולי יואיל למצוא פיתרון למצוקתי. אבי, אדם בריא בדרך כלל, חלה לפתע במחלה קשה ל"ע, ומצבו הולך ומידרדר. מה אוכל לעשות כדי להציל את חייו ולהשיבו לאיתנו?'
באין אומר ודברים, מיד השיב הרבי: 'יש לבדוק את התפילין של אביך'.

כעבור יומיים, שב האיש נסער ונפעם. 'כיצד ידע הרבי כי התפילין של אבי נפסלו? הלא בעבר היו התפילין שלו מהודרות ביותר, וכיצד נודע לרבי כי התפילין הפכו לפסולות? הרי זו רוח הקודש גלויה!' קרא בהתפעלות.
'לא רוח הקודש יש כאן, לא מיניה ולא מקצתיה,' השיב הרבי בחיוך ובענוה, 'פשוט הדבר עד מאוד. מקובלנו במסורת ישראל מכל הדורות, כי תפילין מהודרות הינן סגולה לבריאות ולאריכות ימים. כששמעתי שאדם בריא ולא מאוד מבוגר חלה לפתע, הבנתי שיתכן שהבעיה היא שפקעה סגולת התפילין, כי כנראה כשרותם כבר אינה במיטבה...'