Written by:
מהי מידת הענווה וכמה התעטרו בה גדולי ישראל וזכו בה למעלות רבות.
גדול הדור הבלתי מעורער, מנהיג האומה, איש אשר על העדה, מוציא ישראל ממצרים ומקבל התורה מסיני – היה משה רבנו. שיא השיאים של גדלות הרוח והעוצמה היהודית, תפארת שבתפארת של מנהיגות עוצמתית, בשר ודם שדרגתו כשרפי מעלה.
ועם זאת, ודווקא עליו, מעידה התורה כי היה עניו מאוד. לא רק עניו, לא רק עניו מאוד, אלא עניו מאוד מכל האדם אשר בתבל. דווקא שיא השיאים של גדלות הרוח, דווקא הדרגה הגבוהה ביותר אליה יכול בן אנוש להגיע – דווקא הוא היה הכי עניו מכל בני אנוש.
היתכן? וכי משה רבנו לא היו מודע לתפקידו, ליכולותיו, לדרגתו הקדושה? וכי משה רבנו לא ידע כי הוא מנהיג האומה ונביא השם בתוך בני ישראל?
בוודאי שידע והכיר את דרגתו. עניו – אין הפירוש מי שמתכחש לדרגתו, או מסרב להכיר בתפקידו ויכולותיו. עניו – מפרש רש"י – 'שפל וסבלן'!

אמור מעתה: כדי להיות עניו לא צריך להתכחש לדרגה, להישגים, למעלות. צריך שלמרות כל הדרגות, על אף כל ההישגים, עם כל ההצלחות המסעירות – להישאר שפל בעיני עצמו, סבלן כלפי אחרים. להכיר כי אמנם העניו הגיע לאן שהגיע, וללא ספק – הוא מורם מעם ובעל הצלחות כבירות, שמו הולך לפניו והוא מנהיג בעל שיעור קומה, ועם זאת – הוא שפל ואינו מתגאה בכך, וסבלן לכל אדם, מדבר עם כל אחד, אינו מרגיש כי משהו אינו מספיק לכבודו.
ככל שאדם מתעלה יותר, גדל יותר במובן הרוחני, מצליח יותר להתקרב לבורא עולם – הענווה הופכת לחלק ממנו. פתאום הוא מבין שקיבל את מה שיש לו במתנת שמים, כי ברגע של התבוננות, גם אדם חכם, גדול עשיר או מצליח ככל שיהיה יודע היטב, כי לצד מה שנראה כהצלחותיו האישיות - הוא זקוק לבריאות, לחן, ולסייעתא דשמיא צמודה לאורך כל הדרך...

לכן, הוא מכיר בעובדה כי כל מה שיש לו הוא במתנת שמים, והצלחתו בחיים, שגשוגו ותפארתו – גם הם נתונים בידיו במתנה. וממילא, מה לו גאווה ומניין לו התפארות, שעה שהוא תלוי בתנאים נוספים שאינם תלויים בו כלל?
הענווה היא בעצם פרוז'קטור רב עוצמה, שמאירה את ההצלחות וההישגים שלנו באור אחר, טהור וזך. היא מעניקה להם את המבט הנכון, שכל מה שיש לנו הוא במתנה מבורא עולם, וממילא אין לנו להתגאות על מי שהצליח פחות מאתנו... ההיפך, תפקידנו לבדוק מה בהצלחותינו בחיים יכול לתרום לסביבה, לזולת, לחברים ולמשפחה, ולעשות זאת בשמחה, בסבלנות, באהבה, וב...ענווה!

מסופר על ידידו הקרובים של הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, ראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל הדף היומי, הגאון רבי אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד שנודע בכינויו הגאון מקוז'יגלוב, בעל ה'ארץ צבי'. כשנפטר, היה הגאון מקוז'יגלוב שבור לאנחות, ממאן להינחם על הסתלקות רבי מאיר מהעולם...
שבועות וחדשים חלפו עליו בצער רב, ובאבל שאין לו סוף. הידיעה כי הסתלק מהעולם ולא ישוב עוד, היתה כה קשה בעבורו עד שלא הצליח להתאושש ממנה גם בחלוף תקופה ארוכה...
והנה, כך הוא מגלה בספרו, לילה אחד נגלה אליו הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, בחלום הלילה - - -
לא פחות ולא יותר: הגאון נח על יצועו, שרוי בשינה עמוקה, ולנגד עיניו, כמלאך זוהר ממעל, ניצב מעדנות דמות חייו הנערצת, רבי מאיר שפירא זצ"ל...
כל תיאור לא יצליח, כל דיבור לא יבטא. לפתע פתאום, באמצע הלילה, דמות שעברה לא מכבר לעולם שכולו טוב נגלית לנגד עיניו. מה יש לבקש יותר מזה?

הגאון מקוז'יגלוב נרתע תחילה מהמחזה המבעית, אך נרגע לנוכח חיוכו של רבי מאיר, שהיה רחב ומאיר עוד יותר מבחיים חיותו. 'בוודאי התקבל הרבי בכבוד מלכים בבית דין של מעלה' לחש הגאון מקוז'יגלוב בחלום, הרי רוכב ערבות שש ושמח בבוא נפש נקי וצדיק...
הגאון מקוז'יגלוב הוסיף להתבונן במראה פניו, ודמותו היתה עבורו למשיבת נפש. רבי מאיר עודדו להינחם על האבל הכבד, ולהמשיך בעשיה תורנית עניפה. אלא שהגאון מקוז'יגלוב רצה לשמוע גילוי מעולם האמת, ושאל כיצד התקבל בשמי מעל...
השיב רבי מאיר, וגילויו מדהים ומעורר, מסר מהעולם העליון, מין נבואה נפלאה ויוצאת דופן: 'חז"ל אומרים בפרקי אבות, 'מאוד מאוד הוי שפל רוח'. דע לך, כי בעולם העליון גם אדם גדול, וגם דברים גדולים שעשה נבדקים במדד 'מאוד מאוד הוי שפל רוח'. שם למעלה, נבדק האדם ונמדדים מעשיו, במדד 'שפלות הרוח' שנלוותה אליהם...'

כי אם האדם מגיע להישגים, מגיע לדרגות, מצליח להתקדם – אך רוחו לפתע גבוהה, הוא כבר אינו מתייחס לכל אדם, כבר צריך 'פרוטקציה' לדבר אתו – הרי כל מה שעשה והשיג מצטמק ערכו, קטן שכרו... אך אם אדם למרות הישגיו ועם הצלחותיו ועל אף דרגותיו, מצליח להיות 'מאוד מאוד הוי שפל רוח' – ערך מעשיו והצלחותיו והישגיו גבוהים שבעתיים!
כך סיפר רבי מאיר בחלום, ולא יסף - - -  הישגיו של רבי מאיר שפירא ידועים: הקמת ישיבת חכמי לובלין שהיתה אם הישיבות בפולין, ייזום והפעלת רעיון הדף היומי – הפועל עד היום בהצלחה כבירה שאין שניה לה. ואת כל ההישגים האלה, כך גילה בעצמו, לא מודדים בשעות הלימוד בישיבה, בכמות שיעורי הדף היומי, או בדפי הגמרא לרבבות שנלמדו - את כל ההישגים האלה מודדים במדד שפלות הרוח, במדד הענווה!

Related Items

Latest from הרב דניאל זר