אמירת ברכו

כאשר סיימו ברכת ישתבח, עולה השליח ציבור ואומר קדיש, ואחר כך אומר "ברכו את ה' המבורך", ועונים הציבור "ברכו את ה' המבורך" וחוזר השליח ציבור ואומר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".
וטעם אמירת ברכו, זה כמו קריאה לציבור שעכשיו באו ונברך לה' יתברך על ידי ברכות קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, ובזמן חז"ל שלא היו סידורים והיו חלק מהעם עמי ארצות, אזי היו יוצאים ידי חובת תפילה על ידי ששומעים משליח ציבור ובגלל זה התקינו חזרת הש"ץ, ולכך שאומר השליח ציבור ברכו, היינו הסכימו לקריאתי ולברכתי, ולכן הציבור עונים לו שהם מסכימים, ואמרו חז"ל סמך לקריאת ברכו (ספרי פרשת האזינו אות שו') "מנין לעומדים בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך שעונים אחיו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, תלמוד לומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו", ובזוהר (על מגילת רות) כתוב שאין הנשמה מתיישבת בגוף האדם עד שיאמר ברכו את ה' המבורך, ולכן יש באמירת ברכו חמישה מילים כנגד נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ומכאן ישתדל האדם לשמוע אמירת ברכו כדי שיוכל לענות להשלמת נפשו.

כתב הבית יוסף, בשם שו"ת הריב"ש שתקנו לומר "ברכו" בסוף התפילה להוציא את מי שלא שמע מקודם (כגון שבא מאוחר לתפילה), ולכן אם כל הציבור שמעו אין לחזור ולומר בסוף התפילה, ובשבת ויום טוב שכולם שמעו קריאת התורה לכך שמעו כל הציבור "ברכו" ואין לאומרו בסוף התפילה עד כאן דברי הבית יוסף, וכן פסק בשולחן ערוך שבשבת ויום טוב אין אומרים ברכו אחרי הקדיש האחרון, וכך גם פסק הרמ"א, וכך נוהגים כיום חלק מקהילות אשכנז, אולם האר"י הקדוש כתב שיש כוונה מיוחדת לברכו שלאחר התפילה ולכן צריך לאומרו בשבת ויום טוב, ולהלכה כיום מנהג הספרדים ועדות המזרח וכן כמה מקהילות אשכנז לומר ברכו בשבת ויום טוב בסיום התפילה, ומנהג הספרדים לומר ברכו אחר הקדיש לפני אמירת עלינו לשבח, והאשכנזים נוהגים לומר אחר אמירת עלינו לשבח קדיש ואז לומר ברכו.

צריך השליח ציבור לומר "ברכו" בקול רם כדי שכל הציבור ישמעו ויענו אחריו, וכן העולה לתורה יאמר "ברכו" בקול רם כדי שיענו הציבור אחריו, וכתב בספר חסידים שהאומר "ברכו" בלחש גוזל את המצוות, ולכן יש להיזהר בזה מאוד.

מי שלא שמע "ברכו" מפי השליח ציבור, אלא רק שמע את הציבור עונים "ברוך ה' המבורך וכו" יענה עמהם גם "ברוך ה' המבורך וכו", אולם אם השליח ציבור אומר בקול נמוך עד שהציבור לא שמעו אותו אומר "ברכו", הדין הוא שאין הציבור רשאים לומר "ברוך ה' המבורך וכו", אלא עונים "אמן", והוא הדין אם חלק הציבור למרות שלא שמעו את השליח ציבור מחמת שאמר בקול נמוך ענו ואמרו "ברוך ה' המבורך וכו", אף על פי שלא עשו כהוגן, אינו רשאי לענות עמהם מחמת שהם אמרו, אלא יענה רק "אמן".

מנהג ישראל שהשליח ציבור כורע כאשר אומר "ברכו", ויכרע בעת אמירת התיבות "ברכו את" אולם כאשר אומר תיבת ה' יזקוף את עצמו, ויש נוהגים שגם הציבור כורע בשעה שעונה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", אולם מנהג הספרדים שלא לכרוע בשעה שעונים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".

מנהג האשכנזים שהציבור עומדים בשעה שעונים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", אולם מנהג הספרדים שלא חייב לעמוד בשעה שעונים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".

נכון בשעה שעונים הציבור " ברוך ה' המבורך לעולם ועד" יהיו פניהם כלפי מזרח.

אחר שענה "ברכו את ה' וכו'" אינו רשאי להפסיק אפילו לצורך מצוה, ולכן אינו רשאי לענות י"ג מדות ששומע מציבור בסמוך, אולם מותר לענות "אמן" או שאר דברים שבקדושה (כגון קדושה, ברכו ששומע ממנין אחר), וכן רשאי לקרוא מספר בלי להוציא משפתיו.
וכן הדין כך בתפילת ערבית שלאחר שענה "ברכו" אם דעתו להתפלל עם הציבור, אינו רשאי להפסיק בדיבור או לצורכי מצוה, אולם עניית דברים שבקדושה מותר (כגון ששמע אמן או ברכו ממנין אחר), ואם לא הספיק לומר את הפסוקים שאומרים לפני ברכו, "ה' צבאות עמנו וכו' ה' הושיעה המלך וכו'" אינו רשאי לאומרם לפני שמתחיל ברכת "מעריב ערבים", אלא יאמרם פסוקים אלו לאחר התפילה.

ומי ששמע "ברכו" ממנין שהתחילו ערבית וענה עמהם, ומארח שלא היה בדעתו להתפלל איתם הפסיק בדיבור, ואחר כך נמלך ורוצה להתפלל עמהם, יכול להתפלל איתם, ולא אמרינן שהוא גרם למפרע הפסק בין ברכו לברכות קריאת שמע.

קהל שעומדים להתפלל ערבית ובטרם התחילו להתפלל שמעו מציבור אחר "ברכו" וענו "ברכו את ה' המבורך וכו", מותרים להתפלל ערבית כסדרה ולומר פסוקים "והוא רחום וכו' לפני "ברכו", ואז ולומר "ברכו", ומצוי דין זה כגון בשטיבלאך שיש שם הרבה מניינים אחד אחרי השני.

כתב הבן איש חי שיש נוהגים לומר "רבנן ברכו את ה' המבורך", ואומרים כן בקדיש שלפני עלינו לשבח, וכן בעליה לתורה, והטעם שאומרים כן משום שה"ברכו" שקודם ברכת יוצר אור הוא מתקנת אנשי כנסת הגדולה, אולם ה"ברכו" של לפני עלינו לשבח או בעליה לספר תורה אינו מתקנת אנשי כנסת הגדולה, אלא החכמים האחרונים תקנו לומר כן, לכך תקנו לומר "רבנן ברכו וכו'" משום שלומר שהברכו שאומר אני עכשיו הוא ברשות חכמים, אולם יש שנהגו שלא לומר "רבנן ברכו וכו'" אלא אומרים רגיל "ברכו את ה' המבורך", וכל אחד יעשה כמנהגו.

יש שנהגו הציבור לומר "יתברך וישתבח וכו'" בשעה שהשליח ציבור מאריך בברכו, אולם המנהג כיום של הספרדים ועדות המזרח שלא אומרים כלל, לא בתפילת שחרית ולא בתפילת ערבית אלא מאזינים רק לשליח ציבור שאומר "ברכו וכו'", ועונים " ברכו את ה' המבורך לעולם ועד".