הדלקת נרות שבת חלק ב

קבלת שבת בהדלקה:
1. קבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנרות, ולכן מותר לאשה לעשות מלאכה לאחר ההדלקה כל זמן (שבטוחה) שלא שקעה החמה (וברור שאין לה להמתין עד הרגע האחרון, כי לפעמים השעון אינו מדויק) אבל עדיף שהאשה תתנה שאין ברצונה לקבל שבת בהדלקת הנרות ומספיק שתתנה פעם אחת בשנה. ואם שכחה ולא התנתה רשאית לעשות מלאכה נחוצה לאחר ההדלקה, וכל שכן שרשאית להתפלל מנחה.
2. אשה שחל טבילתה בליל שבת תעשה את כל ההכנות (נטילת ציפורניים, רחיצה, חפיפה וכו') בעוד היום גדול, ואחר כך תדליק נרות שבת ותלך לטבול, ובלבד שההדלקה תהיה לאחר פלג המנחה (שעה ורבע לפני השקיעה), וכן יכולה לעשות ההכנות לאחר הדלקת הנרות, וטוב שתתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. ואם יוצאת מהבית מוקדם לפני פלג המנחה כגון שעושה את ההכנות במקוה, אזי בהגיע זמן ההדלקה, בעלה ידליק את הנרות בברכה.
3. אשה שהדליקה נרות שבת, ולאחר ההדלקה צמאה היא, מותר לה לשתות עד השקיעה.
4. האיש שהדליק הנרות רשאי לעשות מלאכה לאחר ההדלקה ללא תנאי, וכל שכן שרשאי להתפלל מנחה, כי אין דעת האיש לקבל עליו שבת אלא באמירת "בואי כלה" שאומר בבית הכנסת, אבל עדיף יותר להחמיר שיעשה תנאי פעם בשנה. ובין איש בין אישה שקיבלו עליהם שבת מבעוד יום רשאים לומר לאדם אחר שעדיין לא קיבל שבת לעשות להם מלאכה כל זמן שלא שקעה החמה.
5.ראוי ונכון לכתחילה שהאשה תלבש בגדי שבת לפני ההדלקה, ומכל מקום אם הזמן מצומצם וחוששת שאם תלבש בגדי שבת לפני ההדלקה יעבור זמן ההדלקה, תדליק את הנרות ואחר כך תלבש בגדי שבת.

זמן ההדלקה:
6. מנהג הספרים ועדות המזרח להדליק הנרות כעשר דקות או כרבע שעה לפני השקיעה, והטוענים שמנהג ירושלים להדליק ארבעים דקות לפני השקיעה, וכמו שנדפס בלוחות, טועים הם ואין כל יסוד לדבריהם. וראוי ונכון להדליק הנרות ולפרוש ממלאכה עשרים דקות לפני השקיעה.
7. אין להדליק הנרות בעוד היום גדול לפני פלג המנחה שהוא שעה ורבע לפני השקיעה, כי אז אינו ניכר שמדליקה לכבוד שבת. ואם האישה התאחרה להדליק מאיזו סיבה, אם יודעת בבירור שעדיין לא שקעה החמה יש להדליק בברכה, אבל אם מסופקת היא בזמן השקיעה, חלילה להכנס בספק חילול שבת, ומוטב להשאר בחושך מלחלל שבת על ידי ההדלקה. ואם רואה בעלה שהזמן דחוק והאשה מתאחרת ולא תספיק להדליק בזמן, מצוה גדולה שידליק הוא עצמו את הנרות בברכה, אף אם היא תמחה בידו.

מקום ההדלקה:
8. צריך להדליק הנרות במקום הנחתם, ולהדליק במקום שמשתמשים בו, ואין להדליק את הנרות במקום אחד ולהעבירם אחרי ההדלקה למקום אחר. ומכל מקום כשיש צורך בדבר כגון שמדליקים הנר על השולחן ואחר כך מניחים אותו על גבי מדף גבוה מותר לעשות כן, שהרי ניכר שעושה כן לכבוד שבת. וכן אם האישה חולה מותר להביא אצלה את הנרות להדליקם בברכה, ואחר כך יקחם משם ויתנם במקום הראוי להם.
9. כיון שעיקר מצות נרות שבת הוא במקום האכילה, לכן יש (מאחינו האשכנזים) שנוהגים להציב את הנרות על שולחן האוכל. ומכל מקום יש שלא נוהגים להניחם על השולחן, כיון שנכנסים בכך לבעיות של כיבוי ומוקצה. ועל כל פנים על פי הסוד והוזהר הקדוש לא מניחים על השולחן אלא מניחים כנגד

השולחן דהיינו מנורה בדרום ושלחן בצפון:
10. היולדת יכולה להדליק בברכה בביתה אפילו ששופעת דם, וכן הדין לכל אישה נידה אפילו בשעת וסתה צריכה להדליק בברכה.
11. כלה שמדליקה בביתה בפעם הראשונה, אסור לה לברך שהחיינו, כיון שיש בזה איסור ברכה שאינה צריכה.