טעויות בחשיבה

מסנן מנטלי:
הביטוי 'מסנן מנטלי' מתאר בחירה בעובדה או בנקודה רעה מתוך המכלול והתמקדות בה בלבד, כדוגמת מסננת שבאמצעותה הסולת הנקייה שוקעת ונעלמת, ובידינו נשארים רק הקמח הגס והלכלוך. באופן זה רואים רק את הרע ולא את הטוב, רק את הכישלונות ולא את ההצלחות. המסנן המנטלי מעוות את המציאות ומוציאה מידי פרופורציה, מאחר שהוא מתעלם מהמעלות ומהצדדים החיוביים ורואה רק את החסרונות ואת הליקויים.
מפיהם של אלו שהראייה שלהם סלקטיבית ומסננת, נשמע ביטויים כמו:
- כל החולצה שלך שחורה ומלוכלכת! (כאשר בסך הכול יש כתם אחד או שניים על החולצה).
- לא עשיתי כלום השבוע! (נכון, לא התקדמת בתפירה, אבל ערכת קניות, וכו'... זה נקרא 'כלום'?).
- נפלתי עם שכנים לא טובים! (שכן אחד הוא טיפוס קשה).
לפעמים די בשניים או שלושה דברים שלא הצלחנו בהם מתוך עשרות הדברים שעשינו והצלחנו, כדי להרגיש שכל היום היה רע. כי כאשר מתמקדים בחיסרון ולא שמים לב למעלות, ההרגשה גרועה מאוד.
טעות זו היא למעשה סוג של עיוות בחשיבה ממשפחת 'הכול או כלום', שכן בעקבות ההתמקדות ברע וסינון הטוב, נעשה הטוב בבחינת ''ופרח לו איש האמת'', והוא כאילו אינו קיים.
כדי שלא להבליט ולשים לפני עינינו רק את הרע והלא מוצלח, עלינו להתרגל לסייג את השלילי, להגדירו ולרככו.
לדוגמה:
- יש כתם שחור ובולט על החולצה שלך.
- בתחום פלוני שהיה חשוב לי, לא התקדמתי השבוע.
- השכנים בבניין נחמדים. חבל שיש אחד שמטריד ומפריע לפעמים.
באופן זה, ההסתכלות על הטעות או על המחדל מקומית ועניינית, ולא מקיפה וכוללנית. לכל היותר שוללים את הבעיה הנקודתית, אבל לא את כל מש שסביבה.
                        
מיעוט בערכו של דבר טוב:
הטעות הזאת היא טעות איומה וכואבת. האדם מפחית מערכו של הטוב, ואת הדבר הטוב שעשה הוא מחשיב  כדבר שקרה במקרה. בתגובה למחמאה, למשל, הוא מגיב: ''זה שום דבר''/ ''זה היה קל''/ ''אתמול במקרה למדתי את החומר''/ ''כולם במשפחתנו מוכשרים...'' באופן זה מנטרלים כל דבר חיובי והופכים כל מעלה טובה למשהו לא משמעותי.
הבעיה עם הטעות הזאת שהיא אינה פועלת גם בכיוון ההפוך. אילו אדם שממעט בערכה של ההצלחה היה ממעט גם בערכו של הכישלון, ניחא.
ואולם בדרך כלל אנשים אלו רואים כמקרה את ההצלחה, ואילו כאשר הם נכשלים או קורה להם דבר רע, הם סבורים שזה טבעי אצלם. גישתם היא: הכישלון הוא אני! ההצלחה היא טעות מקרית!
נטייה שלילית זו גורמת לפגיעה משמעותית בהערכה העצמית ומונעת מאתנו להרגיש טוב עם עצמנו גם כאשר זה מגיע לנו ואנו זכאים לטפוח לעצמנו על השכם.
עיוות חשיבה זה שכיח אצל אנשים הנתונים בדיכאון ומדוכדכים והוא צובע בצבעי אפור עד שחור כל מה שצבעו לבן, חיובי וטוב.
יש שתגובותיהם אלו נובעות מן המחשבה שהודאה באמת וקבלת מחמאה נחשבות לגאווה. מחשבה זו היא טעות כואבת, כי גאווה אינה הכרת האמת, וענווה איננה הכחשת המציאות. מי שיודע לשיר יפה, למשל, אינו צריך לטעון שכל המאזינים טועים ושכל המתפעלים מקולו לקויי שמיעה. ייתכן שמיעוט כזה בערכו של הטוב הוא כפיות טובה כלפי שמים חלילה.
אם ה' נתן לנו חכמה וכישרון והיטיב עמנו, עלינו להודות לו על כך ולהכיר בטובתו, ולא להמעיט  ולגמד, לרסק ולטחון את כל הטוב עד דוק ולפזרו לכל רוח.