פתרונות שהם בעיות

חלק גדול מחיינו מוקדש לזיהוי בעיות ולחיפוש אחר פתרונות משביעי רצון. כדי לשפר את מיומנותנו בפתרון בעיות, שומה עלינו להתעמת עם השאלה ההתחלתית: מהי בכלל בעיה ואיך היא נוצרת? מי יוצר אותה ולאיזו מטרה- אם בכלל? האם הפתרון יכול, ואם כן באיזו צורה, לפתור בעיה? כאשר נבין את מנגנון ההפעלה של הבעיה ופתרונה- נגלה שיטה יעילה למאוד, איך להפגיש את הפתרון הנכון עם הבעיה.

הבה ונבחן את התנהגותו של אדם, המבקש להרחיב את דירתו ולהוסיף לה שני חדרים. בעיית הצפיפות בביתו גדולה למאוד, אך בעיית המימון לשיפוצים שעלותם יקרה, גדולה יותר. פתרון יעיל של הבעיה היה אולי במציאת מטמון, בשווי ההוצאה הדרושה. אלא שמציאות ומציאות לחוד. מה עושה אותו אדם? הוא פונה לבנק ונוטל הלוואה גדולה בפריסת תשלומים רחבה ככל שרק ניתן, ובדרך זו הוא מתמודד עם הצפיפות בביתו. הבעיה המידית של הצפיפות אמנם נפתרה, אך האם ניתן לומר ששיפוץ הבית נקי כבר מבעיות? לא ולא! שורה ארוכה של בעיות חודשיות למשך כמה שנים טובות, תזכיר לו שבית לא משפצים בחינם.

מה אם כן עשה האיש?!
אם נתבונן, נגלה להפתעתנו דבר מעניין: פתרון יעיל של בעיה, הוא במרבית המקרים יצירתה של בעיה חדשה. במילים אחרות, לא תמיד נצליח באמצעות הפתרון היעיל להעלים את הבעיה כולה מעל פני השטח, אלא נפעל לשנות את הבעיה ולפרוט אותה לבעיות קטנות, שההתמודדות עמן קלה יותר מהבעיה הגדולה שקדמה להן. כל אשר אנו עושים הוא, שאנו מצליחים לפרוס את הבעיה ולהקל את עיכולה... אם נשתמש בעיכול כמשל, ניטול את ככר הלחם שאנו מבקשים לאכול, כ"בעיה" שאי אפשר לעכלה בבת אחת. כאשר אנו פורסים את הלחם לחתיכות קטנות יותר, אנו חוזרים על אותה פעולת אכילה מתבקשת ואפילו במספר רב יותר של פעמים, אלא שכעת אותה "בעיה" ניתנת לעיכול. בדיוק כך, נוהגים אנשים כשהם ניצבים לעתים בפני בעיה גדולה. הם חותכים אותה ופורסים ממנה פרוסות בעיות, שיש בכוח שיניהם ללעוס ולעכל.

יסכים עמי כל בר דעת, שמרחיב הדירה דלעיל פתר את בעייתו תוך התמודדות עם מגבלות המציאות, והצליח לחסל את הצפיפות בביתו. הבעיה הראשונה (הצפיפות), הייתה קשה מנשוא. הפתרון הראשוני (שיפוץ הבית והרחבתו), הוליד בעיה קשה לא פחות (המימון), שנפתרה בצורה של פריטת הבעיה למספר בעיות הניתנות להתמודדות חדשית מושכלת (החזר ההלוואה לבנק). אם הוא באמת יכול לעמוד בתשלום החודשי שהעמיס על שכמו, הרי שמצא נתיב בריא של פתרון בעיות, בדרך של המתקת הבעיות מפתרון לפתרון, עד שהיא הופכת לניתנת לעיכול.

דוגמא נוספת:
אדם שאינו מעונין להיפגש לעת הזו עם גורם כלשהו יכול להמציא לעצמו "פתרון", כשיטען שאינו חש בטוב והוא נאלץ להישאר בבית. לדידו, מרגע שיצליח לעבור את השעות הקרובות בלי המפגש המדובר, תיפתר בעייתו והצורך שלו להתמודד עמה ירד מעל הפרק. כשנבחן את אשר עשה, נגלה, שלמרות שהפתרון איפשר לו להתחמק מהבעיה, הוא הציב בפניו בעיה חדשה, שכן עתה הוא מוגבל לצאת מהבית גם למקומות אחרים, מחשש שהדבר יתגלה לאלה המצפים לו... ברם, אם הבעיה השניה קלה יותר מן הבעיה הראשונה, ובעשותו את שיקוליו הוא מסיק כי עדיף לו להתמודד עם הבעיה שיצר במו ידיו מאשר עם זו שקדמה לו, הרי שהפתרון סייע לו.