צלש בעבודת השם

בעולם הזה צריך מסירות נפש, צריך הקרבה. ואף שאדם חושב שהוא מוותר על עונג, צריך לדעת שאין עונג כמו עונג רוחני. אתה אוכל – גם הצדיק אוכל. אתה שותה – גם הצדיק שותה. אתה מטייל – גם הוא מטייל. הולך לים – גם הוא הולך לים. אבל מה שיש לצדיק אין לך. לצדיק יש מתיקות ועונג רוחני שאין לאדם שלא לומד ומחובר לתורה הקדושה. את העונג הרוחני של אדם קדוש אין לך!
מסילת ישרים בפרק הראשון כתב: יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו כו' אדם צריך לדעת דבר ראשון מה אני מחפש פה? אדם שהולך בלי מטרה, בונה קיר בלי מטרה, הוא משוגע! אז למה אתה חי? שאל אנשים ברחוב כל אחד יגיד לך מטרה הזויה אחרת.

אומר המסילת ישרים: והנה מה שהורונו חז"ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם וליהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא!
אין בעולם עונג ותענוג רוחני כמו השראת השכינה השורה על האדם. אדם חושב על אדם שמקדש עצמו, הוא מסתגף, הוא מסכן... אם היית יודע איזה מתיקות יש לו, הוא מרגיש את העולמות העליונים פה בעולם הזה! בבחינת עולמך תראה בחייך. אתה מחליף הבל וריק – בתענוג של השראת השכינה.

אנו יודעים שבצבא, כדי לקבל דרגה צריך הרבה זמן, אפילו כמה שנים. אבל אם אדם עושה פעולה אחת של הקרבה, של מסירות נפש, מעלים אותו בדרגה בפעם אחת! מה שלוקח בדרך כלל שנים! וגם מקבל צל"ש. כך בעבודת ד' יתברך, אם אדם עושה פעולה של מסירות נפש, קושי מיוחד שהוא עומד בו, הוא זוכה ברגע אחד לדרגות גבוהות! ברגע אחד!
בעיר צפת תובב"א היה צדיק מפורסם וחסיד, רבי אברהם מאבריטש זצ"ל, בעל ה"בת עין". בכ"ד בטבת שנת ה'תקצ"ז אירעה רעידת אדמה בצפת ובסביבותיה והפילה חללים רבים. מסופר שהרב אברהם דב היה אז בבית מדרשו והתפלל תפילת מנחה כשהתחילו הזעזועים ציווה הרב לכל המתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ ואותו חלק שבו הצטופפו כולם נשאר עומד על תילו וגם הגג נשאר תלוי באוויר והמתפללים ניצלו בדרך נס.

וידוע היה אצלו שתמיד כשהייתה עוברת לוויה בצפת ליד ביתו, היה יורד ומלווה ארבע אמות את המיטה ועולה ושב לביתו. יום אחד נפטר יהודי פשוט, ירד רבי אברהם וליווה את המיטה עד הקבר, אמרו כולם בוודאי צדיק נסתר היה. התפלאו ושאלו אותו מי היה אותו יהודי שנפטר? אמר להם שילכו נא לבית האלמנה, וישאלו על סודו של האיש, לבטח צדיק נסתר היה, ואף כתבי קבלה נסתרים לו. הלכו ושאלו ותען האשה כי איש פשוט היה ולא עסק בנסתרות. אמרו תלמידיו לר' אברהם והשיב שישאלו אם ידוע לה מעשה מיוחד שעשה. שאלו – וסיפרה להם: בעלי היה מוכר תכשיטים באזור גוש חלב ואזור צפת, הוא היה יפה תואר ויפה מראה, באחד המכירות חמדה אותו בליבה בת של שייך ערבי, אמרה לאביה שהיא רוצה אותו, אמר לו השייך שבתו בחרה בו, וברירה אחרת אין לו... אמר כביכול שהוא מסכים, קבעו תאריך לחתונה וכולם מוזמנים, באמצע האולם היה מגש מלא גחלים, כל אחד לוקח גחלים לנרגילה, הלך ה"חתן" ושפך על עצמו את כל הקערה עם הגחלים... ראו זאת כולם, הרביצו לו וביזוהו: הזה החתן המשוגע שלך... וברח משם... הוא סבל כל חייו מהייסורים המרים, אך תמיד פניו זרחו, שעמד בניסיון! הלכו וסיפרו לרבי אברהם, ואמר: כשיצאה המיטה ליד הבית שלי, ראיתי אור גדול עד שמים!! ראו מה עושה הקרבה אחת, לאיזה דרגה יכול לזכות אפילו אדם פשוט!

אנחנו רואים כשאדם עומד בניסיונות, הקב"ה לא נשאר חייב - הוא פורע כאן בעולם הזה. וכמו בצבא שמי שמתגבר עולה בדרגה, מקבל צל"ש, כך גם בעבודת השם, מי שמתגבר ועומד בנסיון מקבל מיד דרגות רוחניות עליוניות נשגבות שהיה צריך לקבל אותם אחרי שנים. במיוחד היום שהניסיונות קשים מאד, ואם נלחם וננצח לפום צערא אגרא נזכה להתעלות בעבודת השם ולהגיע לפסגות.
   שבת שלום.