פרשת נצבים

פרשת ניצבים נקראת לפני ראש השנה, ואומרים המפרשים שיש בזה רמז לעיצומו של יום ראש השנה. "אתם נצבים כולכם לפני ה' אלוקיכם" כולם עומדים לדין לפני ה' ביום ראש השנה. אולם לא כולם מרגישים את ההרגשה הזאת. ורק אנשים בעלי דרגה רוחנית מרגישים את הפחד והאימה מהדין, ומדוע באמת, והרי כולנו יודעים שיום זה הוא 'יום דין'.

בספר "אלה הם מועדי" מבאר את הדברים בדרך משל: אדם פוגש אריה ברחובה של עיר והוא מתמלא בפחד ובחרדה נוראה, הרי זה הדבר הכי מפחיד שרק יכול להיות. ומאידך, אדם הולך לגן החיות כדי לפגוש באריה ומשלם דמי כניסה, והוא כולו מלא הנאה ושמחה בראותו את האריה מלך החיות, והפחד והמורא ממנו והלאה. מה ההבדל בינהם, והרי שניהם נפגשים עם האריה?. אלא הביאור הפשוט בזה. כי ברחובה של עיר אדם מפחד משום שאין מחיצה בינו לבין האריה, ואז האדם ער לסכנה, כי היא נוראית. אבל בגן החיות אין האדם מפחד, לא בגלל שהאריה לא מפחיד. אלא בגלל המחיצה המפרידה בינו לבין האריה. כלומר: כאשר אין מחיצה, אדם מפחד. אבל כאשר יש מחיצה, אין אדם מפחד.
והנמשל הוא: 'יום הדין' הוא מפחיד, אבל הפחד נמצא רק למי שאין מחיצה המפרדת בינו לבין הבורא יתברך, אז הוא חש את עוצמת 'המלך המשפט'. ולכן אנו מוצאים שהאנשים הגדולים הצדיקים והיראים הם חשים פחד נורא בתקופה זו של ימי התשובה בגלל שאין מחיצה בינם לבין בוראם. אבל שאר האנשים שיש מחיצה בינם לבין הבורא, הם אינם חשים כלל ועיקר בשום פחד גם לא בתקופת ימי הדין הימים הנוראים זאת בגלל המחיצה בינם בוראם.

זהו גם המבחן העצמי שראוי לו לאדם שיעשה לעצמו בימים אלו. אם אין הוא חש פחד בתקופה זו היינו משום שקיימת מחיצה בינו לבין בוראו, ומוטלת עליו עבודת הקודש לבטל את המחיצה, ולהיות מאלה שקרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. ואילו האדם שאכן חש פחד בימים אלו כנראה שהוא שייך לאותה קבוצה שאינה נפרדת כמחיצה מבורא העולם, אלא קרוב אל ה' בבחינת "עד ה' אלוקיך".

הגר"א בפירושו לשיר השירים מסביר את הפסוק "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" כי ידוע שהעונות הם מסך מבדיל בין הקב"ה ובין האדם כמ"ש (ישעיהו פרק נט) "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם" וזהו כוונת הפסוק "הנה זה עומד אחר כתלנו" שהקב"ה מזומן לגאולינו, אבל הכותל מפסיק. אך כשהאדם עושה תשובה, תשוב השגחה ג"כ ומפרק את הכותל. ומוסיף הגר"א לבאר ויש ב' מיני תשובה, תשובה בלב, ותשובה במעשים. וכן כנגד זה תשוב ג"כ ההשגחה מדה כנגד מדה. וכמ"ש תשובה ב' פעמים בנצבים "והשבות אל לבבך" "ושבת עד ה". "ושב ה' את שבותך..ושב..". והענין שאמר הכתוב נגד ב' תשובות הנ"ל תשובה בלב, ותשובה במעשה. וכנגד תשובה בלב אמר "והשבות אל לבבך". ונגד תשובה במעשה אמר "ושבת וכו' ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך". ע"כ.
עוד מסביר הגר"א: וכן באבותינו במצרים היה ב' תשובות. אחת- בלב, וכנגד זה אמר "מציץ מן החרכים" כי החרכים הם קטנים מה שמציצים בנקבים הבטה דקה מה שעושים בסתר. והמחשבה שבלב אינו ידוע רק להקב"ה, והיה ג"כ מדה כנגד מדה שבטלה עבודה תחלה. ואח"כ כשעשו תשובה שניה- במעשה, "השגיח מן החלונות" כי מן החלון רואים מה שעושין בגלוי. ועשה הקב"ה ג"כ בפועל והוציא אותם וזאת התשובה במעשה היה נראה ונעשה חלון גדול ונגד זה אמר משגיח מן החלונות.
יזכנו הקב"ה לעשות תשובה אמיתית ובזה נזכה לשנה טובה ומבורכת בגאולה שלימה.