פרשת שלח לך

בפרשה אנו לומדים על הוצאת דיבת הארץ רעה ע"י המרגלים. אולם כשנתבונן בדברים נראה שהמרגלים דברו אמת. אבל בכל זאת הם נקראו 'מוציאי דיבת הארץ רעה'. ומדוע?

בספר 'תפארת שמשון' מבאר הרב פינקוס זצ"ל שכאן מונח יסוד גדול בענין איסור לשון הרע, הרי כל מה שראו המרגלים בארץ ישראל הכל נעשה ע"י הקב"ה למענם ולטובתם. הקב"ה עשה שיהיו יושבי הארץ עסוקים בקבורת מתיהם ולא ישימו לב למרגלים שבקרבם, ואילו הם פירשו זאת לרעה "ארץ אוכלת יושביה היא" זו ארץ רעה שרבים מתים בה. כמו כן את שבח יופיים של פירות ארץ ישראל הם פירשו לרעה פירותיה משונים. זהו כח הלשון הרע להתמקד בחלק הרע ולהתעלם מהחלק הטוב שבדבר. יסוד זה מצאנו במקומות נוספים בתורה הק' ובמאמרי חז"ל.
ישנו פסוק בנביא שממנו נוכל ללמוד את הענין הזה וכך נאמר בשמואל ב (פרק ה פסוק ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד, עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת: ומבואר שם ברש"י וברלב"ג שבאותה תקופה הפלשתים לא פחדו מעם ישראל כי אברהם אבינו נשבע לאבימלך "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" כלומר שלא יגע לרעה בבניו ארבעה דורות, והיה שם זקן אחד שעדיין נכלל בתוך אותם ארבעה דורות, וכל עוד שזקן זה היה חי ידעו הפלשתים שעם ישראל לא יוכל להזיק להם, ממילא הרשו לעצמם לצחוק מהם ומאבותיהם הקדושים.

ולכך הפלשתים עשו ב' צלמים אחד בדמות "פיסח" והוא משל על יעקב אבינו עליו נאמר "והוא צולע על ירכו". והצלם השני עשו בדמות "עיוור" והוא משל על יצחק אבינו שעליו נאמר "ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות". לא מבואר עדיין מדוע דוד היה שונא אותם. אולם היה אפשר לפרש מדוע אנו יכולים לשנוא אותם, הרי כולם למדו חומש ואעפ"כ עד שנתקלים בפסוק זה מספר שמואל מעולם לא חושבים שיעקב אבינו היה צולע ושיצחק אבינו היה עיוור. ראינו הרבה עיוורים בחיים, וגם כולם יודעים את דברי חז"ל שבשעת העקידה המלאכים בכו ונכנסו דמעותיהם לעיניו של יצחק וכתוצאה מכך נעשה עיוור בזקנותו, הכל ברור ומפורסם. אבל מעולם לא חשבנו שיצחק אבינו היה במהותו 'איש עיוור' הוא לא מצוייר בעיני עם ישראל כאיש 'עיור'. כמו כן כולם יודעים שכאשר יעקב אבינו רב עם המלאך הוא יצא משם 'צולע על ירכו'. אבל כשרואים פיסח ברחוב מעולם לא מייחסים זאת גם ליעקב אבינו.

אולם הפלשתים צחקו על אבותינו אלו יצחק ויעקב, את דמותו של יצחק הם ציירו אותו בדמות "עיוור". ואת דמותו של יעקב הם ציירו בדמות "פיסח", ומדוע הם כך ראו את אבותינו הקדושים. והתשובה לזה כי זו היתה מציאותם ממבטם של הפלשתים. אדם שהעין שלו רעה בשל חבירו, הוא מחפש לראות רק את הצד של החסרון שיש בשני, ולא את המעלות שיש בו. ומשום כך נקראו הפלישתים "שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד", כי המהות שלהם לחפש דוקא חסרונות ואפילו חסרון זמני ועל כך לקבוע ולצייר את דמותו של האדם, זו אדם שנאוי ומתועב.  
זו המהות של לשון הרע, הרי לכל אחד יש מעלות וחסרונות, רק  השאלה היא במה מתרכזים להיכן מטילים את כובד המשקל. זו התביעה שהיתה על המרגלים, מדוע לפרש את הדברים בצד של החסרון והרע, והרי הקב"ה מבטיח 'ארץ טובה'. ובודאי שכל דבריו הם אמת וצדק.