פרשת תצוה

בפרשה התורה מאריכה בפרטי הלבוש של הכהן הגדול, שמונה בגדים, חושן אפוד מעיל, כתונת, מצנפת, אבנט, ציץ, מכנסים. ובגמ' זבחים (פח ע"ב) מובאת מימרתו של רבי ענני בר ששון, שאמר: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. בדברי הגמרא מוצאים אנו כי כל אחד מבגדי הכהונה מכפר על ענינים מסויימים. נתמקד בכפרתם של החושן והמעיל אשר שניהם מכפרים על עברות שבין אדם לחבירו. החושן מכפר על הדינין, והמעיל מכפר על לשון הרע. ויש להתבונן את הדבר המקשר בין החטא לבין הכפרה שנעשת ע"י לבישת הבגד של הכהן הגדול.

בספר 'מקדש הלוי' מבאר: החושן כמפורש בגמרא מכפר על הדינים. כל עוולה דינית שנעשתה בין אדם לחבירו מוצאת את כפרתה לאחר התשובה והשבת הגזלה לבעליה, באמצעות החושן. ביאור בעומק הדבר נוכל למצוא ע"פ הגמרא במסכת שבת (קל"ט ע"א) שם שנינו בשכר 'וראך ושמח בלבו' זכה לחשן המשפט על לבו. וביאור הדבר כך: כאשר נשלח משה רבינו לגאול את בני ישראל ממצרים הוא חשש לקבל על עצמו את השליחות, אחד המניעים העיקריים בסירובו היה החשש מפני פגיעה באהרן אחיו הגדול, אשר הנהיג את עדת ישראל בתקופה בה שהה משה  במדין. משה חשש שאהרן יחוש צער כאשר לאחר שנים ארוכות של הנהגה במסירות נפש, עובר שרביט המנהיגות לאחיו הצעיר. אולם למעשה גילה הקב"ה למשה כי כל התחושות הללו אשר בהחלט מתאימות לאדם מהשורה, לא יכולים למצוא מקום בליבו הרחב של אהרן הצדיק. הקב"ה הבטיח למשה כי אהרן אחיו יצא לקראתו בבואו מצריימה ואף הוסיף ואמר לו "וראך ושמח בלבו".

ובכן כנגד אותו טוב לב שגרם לאהרן לשמוח בגדולתו של אחיו הקטן, על אף שגדולה זו היתה במידה מסויימת על חשבונו, זכה הוא לחושן המשפט שהיה מונח על ליבו. 'חושן המשפט' מסמל איפוא את פסגת טוב הלב האפשרית, ולפיכך אך מתאים הדבר שיכפר על עוולות שבין אדם לחבירו, שהרי אין תקנה גדולה יותר לעוולה חברתית מאשר פסגת 'טוב הלב' אשר באה לידי ביטוי באותו מעשה שזיכה את אהרן בחושן המשפט. ובזה מובן הקשר בין הכפרה שנעשית ע"י לבישת הכהן הגדול את 'חושן המשפט', לעוות הדין.

המעיל מכפר על לשון הרע, וגם בכך נראה שיש משמעות עמוקה. ראשית באופן כללי צבעו של המעיל היה תכלת. 'התכלת' דומה לים, הים דומה לרקיע, והרקיע הלא מסמל את הקדושה ואת ההתגברות על המידות הרעות. ברקיע אין כבוד ואין שנאה ואין קנאה, מעתה המעיל המזכיר את הרקיע שחף לחלוטין מכל המידות הרעות שגורמות לאדם לדבר לשון הרע, יכול לכפר על עוון זה. כמובן לאחר ששב האדם בתשובה על חטאו וקיבל על עצמו שלא לשוב בו לעולם.

זאת ועוד ביחס לים נאמר בתהילים (ק"ד ט') "גבול שמת בל יעברון בל ישבון לכסות הארץ", הקב"ה הגביל את מי הים תחם את גבולו ומנע ממנו את האפשרות לשוב ולכסות את הארץ. ומה יקרה אם יחרוג הים מגבולו או אז ברור כי אסון רבתי יפקוד את העולם ואיש לא יעמוד בפני שטף המים האדירים, שישמידו את כל הנקרה בדרכם. את הלקח הזה עלינו לזכור היטב ולהשליך את מסקנותינו ביחס ללשון הרע, שכן הלא כולנו מבינים מה קורה כאשר פורצים את הגבול שהקב"ה קבע, ובכן הוא הדבר גם באשר לגבול ששם ה' יתברך ללשון, אם יפרוץ האדם את הגבול הזה ויתן דרור ללשונו, הרי שהתוצאות עלולות להיות הרסניות לחלוטין, ולגרום נזקים שאינם פחותים בהרבה מגלי הים השוטפים את העולם כולו. תכלת המעיל מזכירה לנו להשאר בתוך הגבול שגבל הקב"ה ללשוננו. דוקא אהרן הכהן שהיה מיוחד באהבת הבריות וקרבתן לתורה, הוא הראשון שלבש בגדים אלו, כי הבגדים הללו, הם מעידים על התוכן הפנימי של הלובש, שהוא כולו רצוף אהבת הבריות, ועם לבוש זה החיצוני ילמדו העם ללכת בדרכיו ולשמור היטיב את האחוה בינהם.