האדמו"ר מבאלז היה בעל מופתים גדול איש אלוקים קדוש ונורא, הוא היה שוקל כולו שלושים ושלוש קילו, לא היה אוכל כלום, ידוע שיש עליו סיפורים נוראים. יום אחד מגיע לחצר של התלמוד תורה אדם זקן קירח על כיסא גלגלים בלי כיפה וביקש שייקחו אותו אל האדמו"ר. הילדים דיברו אתו, אתה בא לרבי בלי כיפה. אמר להם, תדעו לכם ילדים שאני הייתי ילד למדתי בתלמוד תורה עם פאות מסולסלות. אחד הילדים שאלו, אתה יודע שיש דין ויש דיין, איך אתה לא פוחד מיום הדין. הזקן לא התפלא וענה לו, אתה חושב שאני לא יודע שיש יום הדין אני אפילו חי את יום הדין. הילד לא הבין אבל הזקן המשיך להסביר.
כשהייתי ילד למדתי בתלמוד תורה עם פאות הורים חרדים, התחברתי לחברים לא טובים והתחלתי להידרדר. אבי ראה שהתפילות שלי לא תפילות המצוות לא מצוות התחיל לפחד ולקח אותי לאדמו"ר מבאלז. כשהגענו היה תור ולפנינו עמד אדם עם קביים כשנכנס לרבי התחיל לבכות "אני לא יכול יותר עם הקביים האלה אני לא יכול אין לי כוחות". דברים אלו נגעו לליבו של הרבי וברך אותו לאחר שתי דקות הבריא והוריד את הקביים, אותו אדם יצא בלי קביים כולם התרגשו ושמחו. נכנסו אני ואבי לאחריו לרבי, עוד לא בספקנו לומר משהו האדמו"ר אמר לי "תשמע בני, לא יודע מה יהיה איתך, תאכל כשר לא כשר, לא תתפלל לא יודע לאן תדרדר, אבל דבר אחד אני לא מבקש ממך אלא אני מצווה אותך שתמיד תשמור שבת ואם לא שני הקביים של האדם הקודם יעברו אליך". שמעתי את זה, קיבלתי את הדברים שבת זה מסירות נפש אבל שאר הדברים התדרדרתי, לא כשרות לא תפילות כלום... ירדתי לגמרי מהפסים. אבל איפה שלא הייתי בסיביר בצבא הרוסי שבת היית אצלי פיקוח נפש. לאחר המלחמה למרות כל המצבים שמרתי שבת. עליתי לארץ פרצה מלחמת ששת הימים כבשו שטחים כולם התחילו לעשות טיולים. כל הזמן ביקשתי מאבא לבוא לטייל, כל הטיולים היו עם שבת אין מצב למצוא טיול בלי שבת. התחלתי לחשוב ארבעים שנה שמרתי שבת לא חיללתי, מה יקרה עם אני יחלל שבת, חוץ מזה האדמו"ר מבאלז עליו השלום עלה לשמים, וחוץ מזה אני רק נוסע באוטובוס לא אני נוהג. בסופו של דבר נרשמתי לטיול נסעתי עם כולם נהנינו עד אין קץ.
לאחר כמה שעות של נסיעה היה שבת בצהריים, הנהג עצר את האוטובוס להראות לנו את המקום שהיה בו קרב רציני. ירדנו עלינו על הגבעה והנהג מסביר לנו את הכל, היה חם השמש הסתירה את המראה אבי שם ידיו על עיניו ואני באותו זמן הלכתי לקצה של הגבעה ופתאום לאחר כמה רגעים כל החול קרס נפלתי עשרים מטר למטה התרסקו לי שתי הרגלים, עד היום כך אני סובל. הילדים שאלו אותו, נו אתה יודע שיש בורא לעולם ויש דין ודיין אז למה אתה לא חוזר בתשובה. אמר להם אותו זקן, אני יודע טוב מאוד ואני חיי את זה שיש בורא לעולם, אבל הלב שלי הטרף לא נותן לי לחזור בתשובה.
הלב המכוסה לתשובה
סיפור על יהודי זקן אחד שהתחיל להידרדר בילדותו מדרך ה' אבל האדמו"ר מבאלז נתן לו הבטחה על שמירת השבת שלמרות הכל ישמור עליה ולא יחלל אותה.
Tags:
Hits: 7705
Related Items
-
ערבית של שבתהלכות שבת
-
סעודה רביעיתהלכות שבת
-
כוחה של מילהסיפורים מהחיים
-
שכר ברכת המזוןסיפורים מהחיים
-
מלאכת מכה בפטישהלכות שבת
-
על פי תהוםסיפורים מהחיים
Latest from הרב דניאל זר