Written by:
כל מה שאדם עושה זה בגדר השתדלות, כי אם לא יוסיף תפילה הכל יכול לרדת לתמיון.
היה זה לפני קרוב לשלוש מאות שנה, באוקראינה הרחוקה. כבר שלושה ימים שהעגלה נוסעת, הסוסים דוהרים במרץ רב. הרה"ק רבי דוד ממיקולייב זי"ע יושב בעגלה, משגיח בשבע עיניים על החביות שלצידו, דרוך וזהיר. לפי החשבון, בעוד כמה ימים ייכנסו לשערי העיר מעז'בוז', ואז יגיע המסע לסיומו ושליחותו החשובה תגיע לקיצה, בהצלחה מרנינה ומשמחת במיוחד...
כבר כשהוטלה עליו השליחות, חש רבי דוד אחריות כבדה רובצת על כתפיו. ידוע ידע כי רבו הבעל שם טוב זי"ע מהדר מאוד ביין העולה על שולחנו, ולכן כה נרגש כשהוטלה עליו המשימה החשובה, לנסוע לעיר טילנשט שבסרביה, לקנות שם אשכולות ענבים משובחים, לטפל בתהליך הסחיטה וההתססה ביקבים הטובים שבעיר, כל זאת, מתוך אחריות והשגחה מוקפדת על כשרות היין בכל שלבי ייצורו, לוודא שיהיה ראוי לעלות על שולחנו של הבעל שם טוב.
חודשים התעכב רבי דוד בדרכו. יראת רבו היתה עליו, ולפיכך השגיח היטב על היין בכל שלבי ייצורו. בעצמו פיקח על כל פרט בייצור היין ובשמירתו, מלווה בעיניים בוחנות את סחיטת הענבים וניקוז המיץ לחביות, בדרך להתססתו והפיכתו ליין. כשהיין המהודר היה מוכן, שב רבי דוד ועלה על העגלה, כשחביות היין המהודרות, שופרא דשופרא, עמו. עתה, בדרך חזור, עודו עומד ומשגיח על החביות לבל ייפגעו או יישברו  מטלטולי הדרך, הביצות הטובעניות והשלג הנוקש במרץ על גג העגלה.
לבסוף, הגיעה העגלה בשלום למעז'בוז', ויתכן כי דמתה למרקדת בחוצות העיר ממש, משמחתו הגואה של רבי דוד. בסיפוק הביט אל השמים הפרושים ממעל, מודה בלבו לבורא עולם בהתרגשות יתירה על שהצליח לקיים את רצון רבו בצורה המיטבית ביותר, ולהביא עד הנה את היין הכשר ממרחקים. הנה הוא כבר ניצב על מפתן חצרו של רבו, והבעל שם טוב יוצא לקראתו לקדמו בברכת 'ברוכים הבאים', מרוצה ושמח על היין המהודר שהגיע הנה ברוב עמל ויגיעה...

אלא שבאותו רגע ממש, התנער רבי דוד משמחתו בבעתה. מול העגלה התקרב קוזק גדל מידות, רכוב על סוס, ומבט נחוש וניצוץ של שנאה יוקד בעיניו. הקוזק חסם את הדרך לפני העגלה, ולבו של רבי דוד צנח בתוכו, שפתיו נקשו באימה ופחד. בשבריר שניה הבין, כי אם הקוזק יגע ביין היקר - באותו רגע תיפסל כשרות היין שיהפוך ליין נסך, וכל המאמץ הגדול, השליחות החשובה, ההתרגשות העצומה וההצלחה המרשימה - הכל יירד לטמיון בין רגע...
'מה יש לך שם?' - זעק הקוזק למולו, 'מה אתה מבריח שם? וכי אינך יודע שחל איסור לייבא הנה שיכר מבחוץ? מה יש בחביות הללו?' - צווח הקוזק בחמת זעם. רבי דוד נתקף בפחד, אך ידע כי הרגעים הבאים קריטיים ביותר, והתעשת במהירות: 'אדוני היקר, חילה לי מלהמרות את הוראות החוק. חביות אלו של יין הן ולא של שיכר חלילה!' השיב רבי דוד כששפתיו רועדות...
אלא שהקוזק הרשע לא נרגע, וכהרף עין, לנגד עיניו הנדהמות של רבי דוד, קפץ מסוסו האביר וניתר ישר אל תוככי העגלה. 'אם כנים דבריך' - צחק מלא פיו, 'אבדוק אותך מיד!' - קבע. הוא שלף את חרבו מנדנה ופתח את פי החביות, הביט ביין הצלול והריח ממנו מלוא ריאותיו, כשרבי דוד מביט בו באימה...
'באמת זה נראה יין' - אמר הקוזק בחיוך מתרחב והוסיף, 'אך אבדוק זאת סופית' - אמר וטבל את אצבעו ביין האיכותי, פעם ועוד פעם, חבית אחרי חבית. 'נכון,' אישר הקוזק, 'יין הוא זה ולא שיכר!' קבע שנית, ומיהר לקפוץ בחזרה לסוסו ולדרכו, מותיר את רבי דוד אבל וחפוי ראש, על יד החביות שהפכה ליין נסך...

דקות ארוכות עמד רבי דוד, המום ושבור לב. את הון יגיעתו ומירב מאמציו השקיע ביין הזה, שייצא כשר ומהודר במיוחד. ועתה, שוד ושבר, ברגע האחרון, בעומדו כבר על יד רבו, אחרי חודשים של עבודה והשגחה צמודה, ברגע אחד ירד כל עמלו לטמיון והיין אינו ראוי לשימוש!
רגליו כשלו, פניו נפלו, מפיו נפלטה אנחה קולנית והוא פרץ בבכי מר. לא היה צורך לתאר בפני הבעל שם טוב מה קרה, שכן הוא הביט וראה בעצמו... לא נותר לו לרבי דוד אלא לתאר את המאורעות הרבים שחלפו עליו, כיצד נסע, כמה טרח ויגע לאורך תהליך הייצור, כמה השגיח על החבית ושמר עליה כבבת עינו. הוא הוסיף לתאר את שמחתו והתרגשותו עם הגעתו למעז'בוז', ועתה כבר מובן מדוע הוא כה שבור ומאוכזב מהפגישה הקצרה עם הקוזק הרשע, אשר נגע ביין ואסרו בשתיה...
'על מה נענשתי כך?' פרצה מפיו של רבי דוד זעקת שבר, 'בגין מה מגיע לי כזאת? למה לא זכיתי להשלים את מלאכתי באמונה ולהביא את החביות כתיקנן מהודרות בתכלית לשולחנו של רבי? מדוע על אף מאמציי הכנים ומסירותי המופלגת - בשניה האחרונה נכשלה המשימה והמסע כולו ירד לטמיון?!' - שאל כשדמעות לחות זולגות מעיניו...

הבעל שם טוב נשא אליו את עיניו הקדושות, והשיב: 'בני יקירי, יגעת בכל נפשך, טרחת כה רבות, באמת השקעת כל מאמץ אפשרי, אך אולי כאן הבעיה... יותר מדי מאמצים ופעלתנות הושקעו בשמירת היין, ופחות מדי בתפילה נרגשת ותחנונים מהלב לשלומו של היין וכשרותו המוקפדת! התאמצת כה הרבה בכוחותיך, אך לא הקדשת מספיק כוחות לתפילה להצלחת שליחותך וליד השם שתסייע בעדך!'
אך מאמציך לא באמת ירדו לטמיון', המשיך הבעל שם טוב ועודדו, 'כדאי כל המסע והמאמץ כדי להפנים את המסר: ההשתדלות חשובה, המאמץ ראוי, אך העיקר הוא להתפלל, לזעוק ולבקש. כי רק כך - המאמצים יצליחו ויישאו פרי!'

סיפור זה, המובא בספר 'בסוד עבדיך', בא ללמדנו: לפעמים אדם עושה כל מאמץ, משקיע הון עתק בהשקעה כלשהי, את ימיו ולילותיו הוא מקריב למען חינוך ילדיו, ולוקח אינסוף תוספי תזונה להטבת בריאותו. כל זה טוב ויפה ומועיל ונחוץ - אם מתלווה לזה תפילה, אם לצד כל השתדלויותיו ומאמציו - הוא מוסיף ומתפלל שבורא עולם יעזור לו.
אך אף אם נגזר על האדם כי יצליח במעשיו, ואף אם יתאמץ וישתדל ככל יכולתו, ישנו תנאי מקדים להצלחה והוא התפילה, ההכרעה האמיתית תלויה בתפילה. רק בהקדשת מירב ומיטב תשומת הלב לתפילה מעומק הלב וזעקה עיקשת בכוונה ובהתלהבות להצלחת המאמצים, רק אז המאמץ יצליח ויביא את התוצאות הרצויות.
הבה ניקח את המסר הזה אל ליבנו, נשנן ונפנים אותו היטב. הבה נרבה להתפלל על הדברים החשובים לנו, נתפלל על הצלחתנו, על הלימודים שלנו, על הילדים, על הבריאות, על הפרנסה, על החיים - כי רק עם תפילה נרגשת ימלא ה' כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה!