Written by: מכתבים
כוח של פדיון נפש לבחור כבן 24 שעבר 6 שנים מחלה במעי הגס ומצבו הולך ומחמיר שלדעת הרופאים הבכירים "אין מה לעשות", ולבסוף זכה שהרופאים אומרו "נס ריפואי".
שמי חיים זטלאוי.
הנני בחור כבן 24 הסובל מזה 6 שנים מדלקת במעי הגס, מחלה שבאה לידי ביטוי ביציאות מרובות המלוות בדם.
בשנה האחרונה מצבי הרפואי הורע ולמרות כל הטיפולים הרפואיים המצב לא השתפר ואף גרוע מכך נוצרו סיבוכים נוספים שהתבטאו בקרשי הדם.
שני קרשי דם התמקמו בריאות וגרמו לקוצר נשימה וחוסר חמצן למוח, שגרם להתעלפויות כתוצאה ממאמץ קטן ביותר. קריש שלישי והמסוכן מבינהם התמקם בחדר הימיני של הלב וגרם למצב קרדיאלי וסיכון לפגיעה בלב (דופק לב של 150 בדקה כאשר במצב תקין 80 פעימות לדקה). אושפזתי בבית החולים ה"שרון" מחלקה פנימית ב' לאחר התעלפות.
לאחר בדיקות מקיפות וטיפול שגרתי להמסת הקרישים לא חל התקדמות במצב הבריאותי. לאחר ישיבה של הפרופסורים עם הרופאים מכל המחלקות הנוגעות במצב המסובך הגיעו למסקנה שאין מה לעשות אלא ניתוח לב פתוח להוצאת הקריש מהלב שסיכן את חיי, וכדרך מוצא אחרון הוחלט כניסיון אחרון לפני הניתוח אולי יצליחו בדרך של החדרת חומר ממיס חזק מאוד להמיס את הקריש שבלב (כמות חומר ההמסה היה יחסית קטנה עקב המצב הבריאותי של הקיבה).
הועברתי לשם כך למחלקת טיפול נמרץ לב לשם קבלת הטיפול.
הרופאים לא עודכנו אותי על מצבי הקריטי (הסיכוי להצלחת הטיפול מאוד נמוכה ואני חלש מדי לעבור את הניתוח ויש סיכוי שאני לא אצליח לקום מהניתוח במידה ואצטרך לעבור אותו).
במקביל, משפחתי קבלה את האינפורמציה הנ"ל. עם קבלת האינפורמציה אחי הגדול הגיע לרב דניאל זר וביקש ממנו שיעשה לו פידיון נפש ויברכני ברפואה שלמה.
באותו ערב בשעה 17:00 התחלתי בטיפול התרופתי שהיה אמור להתבצע דרך עירוי לוריד במשך 24 שעות.
לאחר 7 שעות עירוי הגוף התחיל להגיב לטיפול בחום גבוה של 38.5 מעלות ובכל זאת הרופאים המשיכו בטיפול ולאחר שעתיים סה"כ 9 שעות בלבד של טיפול החום עלה ל- 40 מעלות.
עקב זאת הרופאים נאלצו להפסיק את הטיפול התרופתי למרות שקיבלתי פחות מחצי הכמות המתוכננת, שגם היא היתה מינימלית.
בבוקר הרופאים באו לבדוק את המצב הקריש ולהפתעתם הרבה הקריש נעלם כלא היה, לאחר חיפושים ממושכים דרך צילומים לא נמצא זכר לקריש. הפרופסור והרופאים הבכירים לא עיקלו את גודל השיפור לעומת הטיפול והגדירו זאת כ"נס רפואי".
כעצם נס משמים שהקדוש ברוך הוא נתן לי הזדמנות נוספת.