משנה טו

הקדמה למשנה:
רבי ישמעאל בר אלישע היה כהן ומגדולי התנאים, והיה בר פלוגתא של רבי עקיבא, והוא נכדו של רבי ישמעאל כהן גדול שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות, ובמסכת שבת אמרו חכמים שאל יקרא אדם לאור הנר כי יש חשש שיטה את הנר ונמצא עובר איסור שבת, ואמר רבי ישמעאל אני אקרא ולא אטה, פעם אחת קרא ובקש להטות, אמר כמה גדולים דברים חכמים, רבי נתן אומר שרבי ישמעאל קרא והטה את הנר בשבת, וכתב בפנקסו אני ישמעאל בן אלישע קראתי והטיתי את הנר בשבת, כשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה.
ובמסכת מועד קטן מסופר שנפטרו בניו בחייו.

ביאור המשנה:
רבי ישמעאל אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
הוי קל לראש ונוח לתשחורת - יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון כאשר אתה משמש אדם גדול ממך וזקן, אזי תהיה קל וזריז לעשות את השימוש לפניו, וזה קל לראש שתתנהג בקלילות וזריזות לשמשו את הראש היינו הזקן, ונוח לתשחורת היינו שתעמוד לפני אדם צעיר (תשחורת הכוונה עם השחור בחור דהיינו בחור צעיר שיש לו שערות שחורות), תהיה לפניו בישוב ונחת שתתכבד לפניו כדי שלא ינהג עמך צחוק וקלות ראש.
הביאור השני הוי קל לראש כאשר אדם צעיר שיהיה קל לעשות את רצון בוראך, שתרוץ אחר מצוותיו, ונוח לתשחורת שגם שאתה זקן שהושחרו פניך עדין תהא נוח לעשות רצון בוראך ואל תאמר כבר עשיתי זאת הרבה פעמים.
והוי מקבל את כל האדם בשמחה - ותקבל כל אדם בסבר פנים יפות אף על פי שאינו זקן ממך, עדין יהיו דבריך נעימים ואל תנהג בזעם ובקצף.

מעשה שהיה:
מסופר על החתם סופר (רבי משה הסופר) ששימש בילדותו את רבי נתן אדלר, באופן יוצא מן הכלל, וסיפר החתם סופר לתלמידיו שהוא זכה לשמש תלמידי חכמים כעבד המשמש את אדונו, והיה עושה כל מלאכה שהיתה עשויה לגרום נחת רוח לרבו, והיה חוטב עצים ושואב מים בשביל רבו.
והנה פעם אחת החתם סופר יצא עם רבו רבי נתן אדלר לדרך רחוקה, והיה שלג שכיסה את כל הארץ, ולא היה להם מאיפה להשיג מים כדי ליטול ידים, והחתם סופר לקח כוס מלא שלג ואחז אותו בשני כפות ידיו למשך זמן, עד שהכוס התחממה והשלג נהפך למים.
והגר"ח מצאנז אמר שאין כל כך פלא שרבי משה נתעלה והיה גאון וקדוש בדורו, משום ששימש במסירות את רבי נתן אדלר, ורבי נפתלי מרופשיץ אמר בשם הנועם אלימלך על רבי נתן אדלר ששנים רבות לא באה נשמה קדושה ועליונה כמו נשמת רבי נתן אדלר.