ויתור שנתן חיים

לפני למעלה משמונים שנה, בכ"ה באדר ב' תרצ"ה, ניצחו אראלים את המצוקים והוסרה עטרת העיר גרודנא. המרא דאתרא, הגאון רבי מיכל דוד רוזובסקי זצ"ל נפטר לבית עולמו, מותיר את יהודי העיר כאובים ובוכיים על לכתו של מנהיגם הנערץ. לצד הקושי והכאב, הוכרחו פרנסי העיר למנות בזריזות רב חדש, כדי שלא תיוותר עיר ואם בישראל ללא רב ומנהיג.
חסד גדול עשה עימם הרב הקודם, בהותירו אחריו ברכה שני בנים גאוני תורה, שהחלו להתפרסם בגדלותם התורנית. הגדול שבהם היה הגאון רבי יהושע העשיל הי"ד, והצעיר היה הגאון רבי שמואל זצ"ל - לימים ראש ישיבת פוניבז'. שניהם היו גאוני תורה וראויים לאדרת הרב, אך פרנסי הקהילה העדיפו את רבי שמואל - הצעיר, עקב היותו מוכר יותר. לעומתם, בני המשפחה ביקשו כי ימונה האח הגדול, הגאון רבי יהושע העשיל הי"ד.

הויכוח החל להתלהט, ובטרם יהפוך למחלוקת בוערת - פנו הצדדים לבורר מוסכם, הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל. אלא שעוד בטרם החל הדיון, נקש אורח לא מוכר בדלתו של רבי חיים עוזר, וביקש לשוחח עמו. היה זה רבי שמואל רוזובסקי בעצמו, שבא והודיע כי הוא כלל לא חפץ במשרת הרבנות המדוברת, ואדרבה - אחיו גדול ממנו בתורה ומתאים ממנו לשמש כרב, ולכן, אם הוא חלק מהדיון - הרי שהוא בוחר להעניק את משרת הרבנות לאחיו הגדול!
בחלוף כמה ימים הגיעה פסיקתו של רבי חיים עוזר, שקבע כי רבי יהושע יעלה לכהן פאר כרבה של גרודנא, ואילו רבי שמואל יהיה כפוף לו, ככל תושב אחר בעיר. רבי שמואל שמח על הפסיקה, אך תושבי העיר ניסו להתחכם, והבליטו את אי שביעות רצונם מרבם החדש, כשהם מסרבים להאיר לו את פניהם, וכל העת לוטשים עיניים מקוות שמשהו יקרה ורבי שמואל יחליף את אחיו...

רבי שמואל כאב את הדבר, צר היה לו על מעמדו של אחיו. הוא כה חפץ בהצלחתו, אך חש כי עצם נוכחותו בעיירה - גורמת לתושביה להמשיך לראותו כמועמד לרבנות במקום אחיו. הוא התלבט כדת מה לעשות, חכך בדעתו איך יוכל להביא את אחיו למעמדו הראוי כשצילו לא מרחף בחלל כל הזמן, עד שהגיע להחלטה קשה ואמיצה, אצילית ויוצאת דופן:
רבי שמואל החליט לעזוב את עיר מגוריו ועיירת מכורתו, את סביבת גדילתו וחבריו הרבים, ופשוט להתנתק מגרודנא לצמיתות. הוא הבין כי רק כשיעזוב את העיירה יבינו תושביה כי אחיו הוא הרב הבלתי מעורער, והחליט לעשות את הצעד הזה כדי לבסס את רבנות אחיו בקהילה.
נקל להבין כי לא היה זה צעד פשוט, לעזוב את הכל בבת אחת ולצאת לחיים חדשים בארץ לא ידועה, אך רבי שמואל החליט שבעקבות המצב אין כל ברירה אחרת. עקב הקושי הרב וחוסר הוודאות לגבי העתיד, ערך רבי שמואל את גורל הגר"א, שהעלה את הפסוק 'לך לך מארצך ומבית אביך'. עתה לא היה לו ספק בדבר נכונות הצעד...

בחשאיות ובסודיות ארז רבי שמואל את צרור מיטלטליו, נפרד מאחיו בדמעות, ועזב את גרודנא. לאור הפסוק שהעלה הגורל, שם את פעמיו לארץ ישראל, אליה הגיע יחד עם ידידו רבי זלמן רוטברג זצ"ל, בעיצומה של שנת תרצ"ו - כשנה אחרי פטירת אביו. הוא הגיע ארצה יתום ובודד, גלמוד ועזוב, לארץ לא מוכרת וללא ממשפחה תומכת. אך הכל היה כדאי לו כדי להעניק לאחיו שלווה בשבתו כרבה של גרודנא, כדי להשלים את הויתור האצילי על כס הרבנות הנחשקת!
סיפור מדהים זה, שהביא הרה"ג רבי ישראל ליוש שליט"א בגליונות 'דרשו', מפעים כל לב: כמה עוצמה יש בויתור, כמה רחוק אח מוכן ללכת לקראת ויתור לאחיו. לא די שויתר על המשרה הרמה, לא די שנסע לרבי חיים עוזר להודיעו שהוא מוותר, לא די שניסה לשכנע שאחיו ראוי ממנו - משראה כי כל אלו לא עוזרים עמד ועזב את עיר הולדתו ומקומו וגלה לארץ אחרת, העיקר להעניק לאחיו את הזכות לכהן כרב, לשבת על כס ממלכתו ללא הפרעות!

לימים, כשהצורר הנאצי ימ"ש כבש את גרודנא, ריכז את כל יהודי הקהילה ורצחם נפש בזה אחר זה ביריות מטווח אפס, כשרבי יהושע רוזובסקי הי"ד, רבם הנערץ, מוסר נפשו על קידוש ה' יחד עם קהילתו כולה. רק אז התברר כי בזכות הויתור האצילי היו חייו של רבי שמואל לשלל, רק אז הובהר כי בזכות בריחתו מגרודנא כדי להקל על אחיו - זכה לשקם את חייו בארץ ישראל, להקים כאן משפחה, לעמוד בראש ישיבת פוניבז' המפורסמת ולהעמיד תלמידים הרבה.

זהו כוחו של ויתור, כח שאין חזק ממנו. זה הכח שהציל את חייו של רבי שמואל, ואין לדעת כמה גדולים כוחו ויכולת הענקתו לכל יהודי שמוותר. כי הויתור הוא כל כך לא קל, לפעמים מדובר בבגידת חבר קרוב, בעוול נוראי שמישהו עשה לנו, בפגיעה חמורה וכואבת, ואפילו במקרים שהצדק עימנו למעלה מכל ספק. במצבים כאלו, הבה נעמיד לנגד עינינו את דמותו של רבי שמואל, את ויתורו האצילי פעם אחר פעם למען אחיו, וכך ייקל עלינו להפנים:
דווקא בגלל הקושי האדיר שבויתור - דווקא לכן הוא כזו הזדמנות, דווקא לכן הויתור הוא קוד סודי שמפצח את חומות הגלות ומביא את הגאולה, דווקא לכן הויתור פותח פתח של ישועות ונחמות מעל לדרך הטבע. הבה נחפש הזדמנויות לוותר, וכמה שיותר. גם אם זה קשה, גם אם זה דורש מאמץ והקרבה רבתי, גם אם זה מצריך תעצומות נפש - הויתור תמיד משתלם, ופותח שערי שמים לעטרנו בטובה וברכה עד בלי די!