לגדל ילד כמו החזון איש

מדי ערב שבת בהדלקת הנרות, כל אם בישראל שופכת דמעות בתפילה 'וזכנו לגדל בנים ובני בנים אוהבי השם יראי אלוקים'... בערב ראש חודש סיון, כולנו ניגשים אל קופת הצדקה ומניחים מטבע, ופותחים באמירת תפילת השל"ה, שנזכה לגדל בנים צדיקים. 365 יום בשנה, אנו משקיעים מאמצים רבים כל כך, משאבי כסף וזמן בלתי נדלים, כדי לזכות לילדים טובים, תלמידי חכמים ועובדי השם.
אכן, כל אשר לאיש יתן בשביל השאיפה הכמוסה הזו – לזכות לדורות של תלמידי חכמים עובדי השם. וזה כה מתבקש וכה ראוי – כי הנסיונות גדלים, הקשיים על ילדינו מכבידים, ואנו – רק רוצים לסייע להם במעלה הדרך העולה בית ה'.

יש דרך נוספת, גילוי של ממש. כיבוד אב ואם. ילד שמכבד את הוריו, מובטח כי יתעלה מעלה מעלה, יזכה לגדול כשאיפותיהם הטהורות של הוריו. אם נשכיל לחנך את ילדינו לכך, אם הם יראו אותנו מכבדים הורינו ויקחו דוגמא אישית – מובטחים לנו ילדים תלמידי חכמים.
סיפר זקני הרב טורק שליט"א, אשר 'בדידו הוה עובדא'. בשעת צהריים מוקדמת, נקשו על דלת העץ הפשוטה קבוצת ילדים עם המלמד, ובאו להיבחן אצל רבן של ישראל, החזון איש זצ"ל. החזון איש פתח את הדלת, וקיבלם בחיוך רחב. מיד החל להקשות ולשאול בסוגיא, כאשר ארשת פניו מביעה שביעות רצון מידיעותיהם הנרחבות של התלמידים בחומר הנלמד. לפתע, פנה אחד הילדים אל החזון איש, וניסה לשאול דבר מה.

המלמד הפסיקו מיד: 'כאן החזון איש שואל ואנו עונים, לא הפוך!' אמר קצרות. הייתכן? וכי לא די שהם מפריעים לחזון איש מלימודיו כדי לבוחנם, עוד יהין ילד אחד להטריד את רבן של ישראל בשאלות פשוטות של תינוקות של בית רבן? אלא שהחזון איש שם לב לעניין, וביקש לדעת מה הילד רוצה. נבוך המלמד, אך החזון איש לא הותיר בידו ברירה. וכך, קרב הילד אל החזון איש ושאל:
איך אפשר לזכות לגדול חזון איש? - - -

דממה השתררה בחלל, והחזון איש חייך חיוך רך. שאלתו התמימה של הילד היתה חסרת תקדים, מעולם לא נתקל ב'שאלה מורכבת' שכזו... הרי אין מקורות לתשובה, ובכל התורה כולה אין תשובה ל'שאלה מסובכת' כזו...
החזון איש הליט ראשו בידיו ושקע בשרעפים. אחר התעורר ואמר: 'מי שזוכה לכבד אב ואם, זוכה לגדול חזון איש!'

סתם ולא פירש. אלא שתלמידו, הגאון רבי חיים ברים זצ"ל, סיפר את דרגת החזון איש בכיבוד ההורים. כידוע, החזון איש סבל כל ימיו מאבנים בכליות, אשר גרמו לו ייסורי תופת. פעמים היו האבנים נעות בתוככי כליותיו, ואז נגרמו לו ייסורים נוראים, עד שהוצרך לשכב על הרצפה ולעסות את כליותיו בתנועות שונות, על מנת להרפות את הכאב.

מעשה שהיה, פעם ישב החזון איש ועסק בתורה, ולפתע חש 'התקף' מהאבנים בכליותיו. הייסורים פילחו את קרביו, והחזון איש לא הצליח להוציא מילה אחת מהפה. בלית ברירה נשכב על הרצפה, וכשהוא נושך את שפתיו בכאב, החל לעסות את הכליות כמנהגו.
לפתע, שמע מעם הדלת קול מוכר, היתה זו אמו שהגיעה אליו. כהרף עין התרומם, שם בת שחוק על שפתיו, והחל ללמוד כעוסק באמצע הסוגיא! היה זה זינוק שכזה מהרצפה, כעלם צעיר מתעמל מצטיין, שבתוך רגע אחד כבר ישוב היה על כסאו, ולא נודע כלל כי שכב אך לפני רגע קט מתפתל בייסורים!

היתה זו מסירות נפש של ממש – כדי לא לצער אמא. מובן שאמו ידעה היטב על האבנים בכליותיו, וידעה גם שהוא נוהג לעסות את הכליות תוך שכיבה על הרצפה כאשר הוא מתייסר. ובכל זאת – כדי שאמו לא תראהו בצערו ותצטער אף היא, בחר להתאמץ כל כך בצורה שעוררה השתאות רבתי!
הנה הסוד: רוצים ילדים כמו החזון איש? שואפים לילדים עובדי השם ותלמידי חכמים? זו הדרך, זה המתכון. אם יכבדו את הוריהם כראוי, יזכו לכך. נחנך את ילדינו לכך, נלמד איתם על המעלה הגדולה של מצוה זו, נראה להם דוגמא אישית בהליכותינו – וכבר יש לנו הבטחה לילדים טובים!