כוחה של תפילה

אחד הרגעים המרוממים ביותר בלוח זמנו של יהודי, הינם רגעי ההתרפקות והקירבה עם אבינו שבשמים. שלוש פעמים ביום כזכות קבועה פלוס כרטיס חופשי להשתמש בתפילה בכל עת, עומדים לימיננו לסייענו, ניצבים עימנו בכל תהלוכות יומנו, ובעזרתם אנו עוברים את ההתמודדויות והמכשולים, המהמורות וגם רגעי השמחה העוברים עלינו ביום יום.
עד לפני רגע, היו כאן דאגות ומצוקות, משימות ומטלות. היינו צריכים להספיק כך וכך, ולקנות מוצרים אלה ואלה, ולעבור אצל רופא פלוני ולסדר סידור אלמוני. מאות דאגות גדולות וקטנות המצטברות על שכלנו, וכולן מעסיקות אותנו, טורדות את מנוחתנו, לוקחות לנו את יישוב הדעת.
ואז, מגיע הרגע הגדול. יהודי נכנס לבית הכנסת, ובבת אחת - מתנתק, ניתוק מלא ומוחלט. הוא מותיר את הדאגות והמטלות בחוץ, ונכנס לרחף בתוך ענן אצילי וקסום, יקר והדור, של קרבה וקשר עם אביו שבשמים. העולם שמאחוריו נעצר, ההטרדות המרובות מתבטלות, והוא נכנס לתוך אוירה אחרת, גבוהה ומרוממת.

עכשיו, הוא מתרפק על הקשר האבהי, הייחודי, היוקרתי והיקר כל כך, עם אביו אוהבו שבשמים. עכשיו הוא משבח אותו, משוחח אתו, מספר לו את הקורה עמו. אלו רגעי התרגשות אהובים, בהם המולת העולם אינה תופסת מקום, והיהודי מתייחד עם אהבתו הגדולה לאביו שבשמים, ועם הזכות הכבירה לשוחח עמו, לשורר לו, לבקש ממנו.
זה קורה ומתרחש בלב של כולנו, לפחות שלוש פעמים ביום, מהסיבה הפשוטה - שכל הדאגות והמטלות והמצוקות והבעיות - זקוקות לפתרון שלנו ולפעולותינו כל עוד אנו בחוץ, נאלצים להתמודד לבד מול מבול החיים הסוער. ברגע שאנחנו נכנסים לשיחה אישית עם המלך, עם מלכו של עולם המכוון ומדריך את כל העולם הזה והמתרחש בו, אנו מצויים במקום בו נפתרות הבעיות באמת, בזירה הנכונה בה נקבעים הדברים.
ושם - אנו יודעים שאנו בידיים טובות, קרובים ולוחשים על אוזנו של אבא אוהב, שממתין לשמוע מה יש לנו לומר. יש לו את כל הכח שבעולם לסדר, ולפתור, ולשפר, ולסייע, ולקדם, ולרפא, ולעשות הכל כולל הכל. עכשיו - אנחנו מדברים אתו, עם אותו אבא בעל היכולות כולן, ומה לנו להיות מודאגים כשאנו מדברים עם פותר הבעיות הטוב בעולם?!

את הסוד הזה גילה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, בפרשת שבוע זה, העוסקת ב'תיבת נח', אותה הוא מפרש על תיבות התפילה. העולם שבחוץ שוטף אותנו במבול דאגות - שאיפות רוחניות, דאגות גשמיות, בריאות, פרנסה, חינוך ילדים, זיווג לפלוני, צרתו של אלמוני, מבול של בעיות, התמודדויות ומצוקות...
אבל כל זה בחוץ, במירוץ היומיומי. ואז ניתנת לנו הזדמנות, מתנה יקרת ערך: 'בא אל התיבה' - יהודי יקר, הינך מוזמן להכיר את נפלאות תיבות התפילה, להיכנס לעולמה הקסום של תיבת התפילה, של המילים המרגשות המרכיבות את התפילה. מתוך אותה תיבה, המבול שבחוץ מטופל היטב, יש בורא לעולם שמכוון ומסייע, פותר ומקדם, משפר ועוזר. כשאתה מחובר אל התפילה - תתחבר אליה בכל יישותך, תהיה בתוך התיבה בכל מהותך, כי עמה אתה מוגן, בעזרתה אתה נושע.

לכן, תפילה במרוצה, במהירות, בחיפזון, עם הנייד ביד - הופכת לאיבוד אחת המתנות החשובות שיש לנו. הרי אנו זכאים להיכנס לעולם קסום של תפילה רגועה ונינוחה נטולת דאגות, הרייש לנו את כרטיס הכניסה לעולם בו אין בעיות ומצוקות והכל נינוח ורגוע ומטופל היטב - וכי לא חבל לאבד זאת בידיים ולהעדיף את המנין המהיר, את התפילה בדילוגים, או להגיב בטלפון דווקא עכשיו - ולהישאר מחוברים לעולם שבחוץ?!

בין מילות התפילה, דווקא השגרתיות ביותר, נחבאות להן סגולות יקרות ירך, שכדאי למקד אליהן מבט... כך למשל, תפילת 'עלינו לשבח' הנאמרת עם ביום התפילה, נאמרת לא פעם כבר עם רגל אחת בחוץ, וחבל כל כך...
כי בעת אמירת תפילה זו, מתרחשת, ממש מעלינו, המולה של ממש. כי בעל ה'מטה משה' מגלה, שכאשר כל יהודי אומר את תפילת 'עלינו לשבח', נקבצים כל הפמליא של מעלה עם הקב"ה, ועומדים לשמוע שבח זה, ומשיבים ואומרים 'אשרי העם שככה לו!' ולכן, כתב בעל ה'משנה ברורה', שיש להשתחוות ב'עלינו לשבח' באימה וביראה ברתת ובזיע!
ובתוך התפילה הזו, טמונה גם סגולה יקרת ערך, וכך כתוב ב'פרי עץ חיים' מרבי חיים ויטאל זי"ע, שאחרי סיום הקטע הראשון במילים 'אין עוד', לפני תחילת הקטע 'ועל כן נקווה לך', כדאי לעצור לשניה ולכוון במחשבה על ישועה מבוקשת. זו סגולה בדוקה ומנוסה כי הישועה המבוקשת בוא תבוא, תופיע ותושיע! כמה כדאי לאמץ תפילה זו, לאומרה בכוונה ומתוך סידור, בכובד הראש הראוי. כך נזכה לגלות את אוצרות הסגולות הטמונות בין מילות התפילה, ולזכות בישועות נפלאות בעזרתה!

זהו אחד המסרים שכדאי לקחת עימנו מפרשת השבוע, להצטייד בו בכל עת. בתוככי סערות מזדמנות, בעמקי בעיות, בבורות ומהמורות, במבול של דאגות - תיבות התפילה היקרות הן מפלט עבורנו, בהן נוכל לשפוך שיחנו, בעזרתן נוכל לפרוק דאגותינו ולהיוושע. הבה נאמץ אותן, נתפלל לאט, בכוונה, במתינות. ניתן למילות התפילה לכבוש את ליבנו, נתכנס לתוכן בכל מהותנו, ונזכה 'כי אתה שומע תפילת כל פה...'