מילה טובה

אל הבית בו ישבו 'שבעה' בני משפחתו של הרה"ג ר' שלום דב ליפשיץ זצ"ל - שעמד בראש 'יד לאחים', נכנס יהודי נשוא פנים, מרביץ תורה מוכר. בני המשפחה לא הכירוהו וגם הוא לא הכיר אותם, אך הוא בא לספר בשבחו של אביהם, באומרו: 'בזכותו הגעתי למה שהגעתי...'
ואז, החל מרביץ התורה לספר על שנות בחרותו כבחור 'בינוני מינוס', שבאחד הלילות - אולי מתוך משובת נעורים - החליט לקבוע עם חברו שעה קלה של לימוד משותף בבית כנסת קטן ברמת גן. הם החלו בלימוד, ולפתע נכנס רבי שלום בער זצ"ל, ופנה לשניהם בחיוך רחב:
'הידעתם? אני מסתובב כאן ברמת גן בשעת ליל מאוחרת זו, מביט אל על למגדלי הדירות והמשרדים הפזורים למלוא האופק, ומהרהר: מה מחזיק את כל זה? מהיכן כל המגדלים הללו יונקים חיות רוחנית? אך כשאני מגלה את צמד הבחורים שיושבים ולומדים בשעת לילה מאוחרת זו - אני מבין את התשובה: הם הם שבתורתם מחזיקים את הסביבה כולה. בזכותם מגדלי המשרדים והמגורים שמסביב יציבים ופורחים, הם הם המעניקים להם וליושביהם חיות רוחנית!'

האורח סיים לצטט מדברי אביהם, והוסיף: 'המילים הללו שינו את חיי. המחמאה הפשוטה הזו, המילים הטהורות הללו שנאמרו מעומק הלב - שינו אותי לחלוטין. מבחור 'בינוני מינוס' הפכתי ל'מצויין פלוס'..., מבחור שלא ידע האם עתיד תורני לפניו הפכתי למרביץ תורה. אביכם הוא האיש שבכמה מילים שלו - זיכה אותי לגדול ולצמוח בתורה, להעמיד תלמידים ולבנות משפחה לתפארת!'
את הסיפור שמענו ממקור ראשון, כדי ללמדנו עד כמה גדול כוחה של המילה הטובה. עד כמה משפט אחד, כמה מילים עלומות באישון ליל בבית כנסת נידח ברמת גן - שינו חיי בחור והובילוהו להצלחה תורנית כבירה! הבה ניקח את המסר הזה לתשומת ליבנו. נחפש את הבחור, את הילד, או את האיש, שזקוק למילה הטובה שלנו. נזכור ונדע כי בפינו הדבר, במילה טובה אנו יכולים להזניק את עתידו לשנים קדימה, ולהעניק לו חיים מלאי סיפוק, עליזים ומאושרים!

אם יש משהו שכל אדם רוצה לזכות בו, הוא הגנה תמידית ומושלמת, בכל עת ובכל שעה, מכל סכנה ומכל איום. הגנה הכוללת ברכה ושמירה עליונה, הגנה המקיפה את האדם ומשפחתו, שומרת על בריאותו המיטבית ופרנסתו המרווחת. מין מטריה נכספת כזו, שמבטיחה חיים עליזים, שמחים ומאושרים.
ההגנה הטובה בעולם, היא להיות שמור ומוגן בצלו של הקדוש ברוך הוא, בורא עולם. לחסות בסתר צל כנפיו, לדעת שהוא דואג לכל הצרכים שלנו, שהוא שומר עלינו מכל פגע רע, שהוא העומד לצידנו. אך כל אדם שואל את עצמו: איך אזכה להגיע למצב הזה? איך אזכה לחוש ולהרגיש, לחיות ולחוות, את העובדה שאני בצילו של בורא עולם בכל עת ושעה?
התשובה אמורה בפסוק מפורש: 'מה יקר חסדך - בצל כנפיך יחסיון.' בפסוק זה חושף המדרש בילקוט רות גילוי מדהים: יש כמה רמות הגנה ושמירה על האדם בעולם הזה. ומי הם אלו שזוכים בהגנה הטובה ביותר? מי הם הזוכים להיכנס בצלו של בורא עולם בכבודו ובעצמו? אלו עושי החסד, החוסים בצלו של הקדוש ברוך הוא!

כלומר - אם אדם רוצה להגיע ל'בצל כנפיך יחסיון', עליו לעסוק ב'מה יקר חסדך'. מידת החסד היא המידה המסוגלת להביא את האדם לאותה שמירה עליונה מבורכת ונכספת, מידת החסד היא המובילה לחיות בין כפות ידיו של בורא עולם, מידת החסד היא המביאה לאדם ברכה ושמחה, בריאות ופרנסה.
אלא שגם לנוכח גילוי זה, עדיין מטרידה את מנוחתנו שאלה חשובה: לכאורה, לא כל אדם יכול לעסוק בשלמות במידת החסד הנעלית. יש אנשים שאין זמנם בידם, אחרים - אינם מוכשרים לכך. יש כאלה שאין פרנסתם מספקת לעשות בה חסד, ואחרים שאין כוחם עימם. אך הרי כולנו רוצים לזכות במעלת החסד היקרה ולזכות בברכת השמירה האלוקית, כצד נוכל לעשות זאת, כולנו, כל אדם באשר הוא בכל כישרון ויכולת?
כאן מגיעה פרשת ויחי, וחושפת תובנה מהדהדת: כל אחד יכול לעשות חסד, ולא סתם חסד - אלא את החסד הנעלה ביותר. זה פשוט, זמין ונוח, לא דורש כישורים מיוחדים ולא יכולת כספית גבוהה. זה מתאים לכל אדם, בכל גיל, בכל מצב בחייו, ואפשר לעשות את זה כל יום, כל הזמן.
איזה אוצר! ישנו חסד ייחודי, רב המעלה, יקר המציאות. הוא החסד הכי גדול, הוא גם הכי נגיש כל הזמן, ובין כל שני אנשים. נעשה היכרות עם החסד הייחודי הזה:מילה טובה! חיוך לזולת! טפיחה על השכם!
זהו. זה הכל. את הפסוק 'ולבן שיניים מחלב' שבפרשת ויחי, מפרש המדרש: 'טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב' - טוב לעורר חיוך אצל הזולת יותר מלהעניק לו כוס שתיה צוננת. ברגע אחד, במילה אחת, בטפיחה אחת על השכם - אם זה נעשה בחיוך רחב, מתוך הערכה ומכל הלב - זהו החסד הגדול ביותר!

את זה יכול לעשות כל אדם, מגיל שנתיים עד 120. אין צורך בכישורים מיוחדים, וזה לא עולה אפילו אגורה בודדת. זה הכי פשוט בעולם, וזמין לידינו בכל רגע. ולמרות זאת - זה החסד הגדול ביותר, יותר מאדם שמשקה את חברו בכוס חלב צוננת בעיצומו של יום מהביל, ויותר מהמשקה את חברו בכוס שוקו מהבילה בעיצומו של יום סגריר. חסד נעלה יותר הוא להעניק מילה טובה, לשכן, לבן דוד, לחבר, לחברותא, למי שעל ידך בעבודה, והכי חשוב - לבני המשפחה!
הבה נאמץ את הגישה הזו בכל ליבנו ובהתלהבות. ההזדמנויות רבות למכביר, זמינות עבורנו בכל רגע ושניה. רק נחייך חיוך רחב ונאמר עם כל הלב: 'בוקר טוב!', 'לילה טוב!', 'בהצלחה!', 'כל הכבוד!', 'תמיד ידעתי שאתה מוצלח!', 'אין כמוך בעולם!' - וזהו. את זה יכול לומר ולעשות כל אדם, כל הורה, כל מורה, ואפילו ילד צעיר בשנים - יכול להעניק מילה טובה לאחיו ואחיותיו ולחבריו. זה החסד הגדול ביותר, שמבטיח שמירה והגנה שמימיות כל העת.
במילים בלבד אפשר לבנות עולמות! במילה טובה אחת אפשר להציל נפשות! במילה טובה אחת אפשר להעניק לזולתנו כח וגבורה לעמוד באתגרים ולהצליח בהם! הבה נעניק את המילים הללו מכל הלב, ונזכה במעלת החסד ובשמירה העליונה שהיא מעניקה לנו, לחיים ארוכים ומאושרים!