משנה א

הקדמה למשנה:
בן זומא שמו היה שמעון בן זומא, ובגלל שלא האריך ימים ועדין לא נסמך להוראה לכן נקרא על שם אביו בן זומא ולא נקרא רבי שמעון.
היה אחד מארבע חכמים שנכנסו לפרדס, והוא היה החכם שהציץ ונפגע (עיין פרק ג' משנה יח' שהבאנו את המעשה), והיה דרשן גדול עד שאמרו "משמת בן זומא בטלו הדרשנים".
ומסופר על רבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית, וראה את בו זומא, אמר לו מאין אתה ולאן אתה הולך? אמר לו בן זומא צופה הייתי במעשה מרכבה ואין בין מים עליונים למים תחתונים ואין אפילו טפח הבדל ביניהם, אמר רבי יהושע לתלמידיו כבר בן זומא בחוץ (כלומר הוא עומד למות), ובאמת לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.

ביאור המשנה:
בן זומא אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, עיין פרק א' משנה ב'.
איזהו חכם - מי הוא זה האדם החכם שראוי שיתהלל בחכמתו.
הלומד מכל אדם - אדם שלומד מכל אדם על ידי זה הוא מתחכם, שהרי כל אדם מחכים אותו במה שיש לו, ואפילו אם לומד מילד קטן או לומד ממי שפחות ממנו בחכמה על ידי שלומד מהם ניכר שחכמתו היא כדי להחכים ולא כדי להתגאות.
"מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי" - דוד המלך אומר שמכל אחד שהיה בא ללמד אותו הייתי משכיל ושומע לדבריו, ולא היה חושש לכבודו כיוון שכל כוונתו היה לשם שמים.
איזהו גיבור - מי הוא זה האדם שראוי לו שיתהלל בגבורתו.
הכובש את יצרו - מי שכובש את רצונותיו ללכת אחרי כל מה שליבו חפץ, משום שיצרו של אדם חפץ ורוצה תמיד להכשילו, ועל ידי שמתגבר על יצרו ואזי יש לו את גבורת הלב, ואין מדובר כאן מי שיכול להרים יותר כי לכולם יש כח להרים משאות, ויש כאלו שיש להם יותר ויש כאלו שיש להם פחות, וזה לא נקרא גבורה, אלא רק גבורת הלב היא הגבורה האמיתית, ומי שמתגבר על יצרו הוא הגיבור האמיתי.
"טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" - טוב מי שהוא מאריך את אפו ואינו כועס, ממי שהוא גיבור, משום שגבורת הנפש היא מעלה יותר גדולה מגבורת הגוף, וכן מי שהוא מושל ברוחו שהוא מעביר על מידותיו ומבטלן, טוב הוא מלוכד עיר.
איזהו עשיר - מי הוא זה האדם שראוי לו שיתהלל בעשירותו.
השמח בחלקו - מי שהוא שמח במה שיש לו, משום שמי שאינו שמח בחלקו אלא ואינו שבע במה שיש לו, הרי זה כל ימיו רעים, ואין לו מרגוע שרוצה תמיד עוד ועוד.
"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" - כאשר אדם אוכל את יגיע כפיו, והוא לא רודף אחר עוד ועוד דברים, אזי אשריך וטוב לך.
"אשריך" בעולם הזה, "וטוב לך" לעולם הבא - אשריך בעולם הזה משום שהוא מסלק מעצמו את חרפת העלבון מבני אדם שהוא לא זקוק להם, שהרי אדם שהוא מזקק לבריות הרי הוא מתבייש, ועל ידי שהוא תמיד נהנה מיגיע כפיו והוא שמח במה שיש לו אינו בה לידי בושה מבני אדם.
וטוב לך לעולם הבא משום שהוא מגיע לעולם הבא שהוא נקי מגזל ומגניבה שהרי הוא תמיד שמח במה שיש לו.  
איזהו מכובד - מה יעשה האדם שיהיה מכובד בעיני הבריות?
המכבד את הבריות - אדם שהוא מכבד את הבריות הוא נהיה מכובד, על ידי שנותן כבוד לכל אדם אזי בני אדם אוהבים אותו ומכבדים אותו, שהרי אדם שמכבד אדם חשוב אזי אותו אדם חשוב אינו צריך את הכבוד הזה, וכן אדם שמכבד אדם בזוי או עני אזי אינם יכולים להחזיר לו את הכבוד שהוא כיבד אותם, נמצא ששכל הכבוד שיעשה אדם לבריות לצורך עצמו הוא עושה, שהוא גורם להם שבעל כורחם יכבדו אותו בכל מיני אופנים, ונמצא שהוא בעל הכבוד האמיתי.
"כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" - ה' יתברך אמר פסוק זה על בני עלי, ואם כן צריך אדם ללמוד מהנהגתו של ה' יתברך, ומה שה' יתברך הוא מלך הכבוד והוא מכבד את מי שמכבד אותו, קל וחומר לגבי בני אדם.
ובוזי יקלו היינו מי שהוא מבזה את ה' יתברך יהיו בזויים מאליהם.