משנה יב

הקדמה למשנה:
רבי יוחנן הסנדלר הוא אחד משבעה תלמידים של רבי עקיבא בסוף ימיו, ונקרא הסנדלר יש אומרים על שם מקורו ששם נולד שהיה באלכסנדריה שבמצרים, ויש אומרים שנקרא כך על שם מלאכתו שהיה סנדלר.
ומסופר עליו שכאשר היה רבי עקיבא כלוא בבית האסורים, נשאלה שאלה בבית המדרש מה הדין אם היבם עשה חליצה לאישה ללא עדים (אדם נשוי שנפטר ואין לו ילדים יש מצוה מן התורה לאח של הנפטר לקחת את אשתו של אחיו שנפטר ולהביא ילדים ממנה לזכרו של האח, ואם האח אינו רוצה לקחת אותה לאישה אזי היא צריכה לחלוץ את נעלו ובכך היא משתחררת ממנו ויכולה להתחתן אם כל אדם), האם החליצה מועילה או לא, רצו חכמים לשאול את רבי עקיבא אך לא יכלו שכן הרומאים לא נתנו לעסוק בתורה, רבי יוחנן הסנדלר התחפש לרוכל והלך ליד בית הכלא ששם רבי עקיבא היה כלוא, והתחיל רבי יוחנן הסנדלר לקרוא בקול כרוכל המכריז על סחורתו, ובין לבין היה אומר מי רוצה מחטים? מי רוצה צינורות? חלצה בינו לבינה מהו? רבי עקיבא שמע זאת וצעק לו "יש לך כושין יש לך כשר", ובכך רמז לו שכשר הדבר.
רבי יוחנן הסנדלר היה צאצא של דוד המלך, ורש"י המפרש על התורה הוא צאצא של רבי יוחנן הסנדלר.

ביאור המשנה:
רבי יוחנן אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
כל כנסיה שהיא לשם שמים - כל מקום כינוס ואיסוף, שמתאספים יחד ומכנסים בתוכו, אזי אם הכינוס הזה לשם שמים, כגון לאיזה מצוה או לתורה או למעשים טובים.
סופה להתקיים - מטרת הכינוס שלשמה התכנסו יהיה קיים ועומד, שיעמוד דבר זה לאורך ימים.
ושאינה לשם שמים - כאשר מתקבצין יחד להשתרר זה על זה, וכל אחד רוצה להתכבד יותר על חברו.
אין סופה להתקיים - אין סופה לעמוד, שהרי כל אחד רוצה מה שהוא אומר, ואינו רוצה מה שחברו אומר, וכל ותמיד חולקין זה על זה.
ובמדרש אמרו אי זו כנסיה שהיא לשם שמים כגון מעמד הר סיני, שעם ישראל התאחד כולו תחת הר סיני לקבל תורה, ואי זו כנסיה שאינה לשם שמים זה דור הפלגה, שהם התכנסו לבנות מגדל ולכפור בה', ועל ידי זה נתבלבלה שפתם ומשם נהיה שבעים שפות, ועל ידי זה יש פירוד גדול בין האומות.