קביעת סעודה בערב שבת

א. אסור לקבוע בערב שבת סעודה גדולה שאינו רגיל בה בימות החול, מפני כבוד השבת שיאכל את סעודת השבת בתיאבון, והאיסור הוא במשך כל  היום אפילו בבוקר, אבל סעודה שרגיל בה בימות החול-מותר לאכול כל היום, אבל מצוה להמנע מתחילת שעה עשירית. דהיינו שלוש שעות (זמניות) לפני שקיעת החמה. ואם התחיל בה קודם זמן זה- אינו צריך להפסיק.

ב. אכילה מועטת  בלי קביעות סעודה, דהיינו שאינו אוכל פת כדי שביעה כדרכו בימות החול אלא רק להשקיט את רעבונו- רשאי לכתחילה לאכול אפילו לאחר שעה עשירית עד כניסת שבת, ואפילו מצוה להמנע אין בזה. ומכול מקום המחמיר גם בזה- תבוא עליו ברכה. וכללו של דבר החכם עיניו בראשו (שידאג שיאכל את סעודת השבת בתיאבון), כי כבוד שבת גדול מאד מאד.

ג. אף על פי שמותר לשתות כל מיני משקים במשך כל היום, מכל מקום מצוה להמנע מתחילת שעה עשירית מלשתות הרבה מיני משקים עד שישבע, כי בודאי לא יוכל לאכול סעודת השבת בתיאבון, וכן מצוה להמנע מתחילת שעה עשירית מלשתות משקים המשכרים, כי על ידי השכרות עלול להתבטל לגמרי מסעודת שבת.

ד. חסידים ואנשי מעשה נוהגים שלא לקבוע סעודה שרגילים בה בימות החול, אפילו לפני שעה עשירית, אלא מפחיתים ממנה הרבה. ויש מחמירים מחצות היום ואילך ואין אוכלים אלא רק מיני מזונות או פירות.

ה. סעודת מצוה שזמנה בערב שבת, כגון סעודת ברית מילה, פדיון הבן, בר מצוה, מותר מעיקר הדין לעשותה אפילו אחר שעה עשירית. מכול מקום ישתדלו להקדימה ככל שאפשר, וראוי לכתחילה לעשותה לפני חצות היום, ולכל הפחות לפני שעה עשירית.

ו. דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת. כדי שיהיו תאבים לאכול בלילה. אולם כתבו הפוסקים שאין להתענות בערב שבת כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, אלא אם כן הוא איסטניס שאם יאכל ביום לא יכול לאכול בלילה לתיאבון, שאז מנהג טוב הוא התענית. וכל זה דוקא לתלמידי חכמים ואנשי מעשה שכל מעשיהם לשם שמים, ויודעים לתת מעצור לרוחם, שגם כאשר הם רעבים יודעים לכוין דעתם לאכול לשם מצות סעודת שבת, אבל המוני העם יש לחוש שכאשר יהיו רעבים, לא יתכוונו בשבת לאכול למצוה אלא רק למלאות כריסם כי ירעבו, ולכן עדיף שלא יצומו בערב שבת.

ז. כל תענית יחיד שאין לו זמן קבוע- לא מתענה בערב שבת. אבל אם זמנו בערב שבת, כגון תענית של יום השנה של הוריו או ז' באדר, מותר להתענות בערב שבת, אך לא ישלים עד צאת הכוכבים, ויקבל אותו מההתחלה על דעת שלא להשלים. אבל עשרה בטבת שחל בערב שבת צריך להשלים עד צאת הכוכבים. וכן תענית חלום צריך להשלים עד צאת הכוכבים. שכיון שתענית חלום היא מפני הסכנה לבטל חלום רע, חוששים שמא לא יועיל לבטל את החלום אם לא יתענה עד צאת הכוכבים.