סדר הקידוש של ליל שבת

א. סדר הקידוש המיוסד על פי האר"י ז"ל, הרי הוא מודפס בסידורים. ובכניסתו לבית יאמר בקול רם ובשמחה יתירה "שבת שלום", ואם אמו בחיים ינשק  ידיה. ובאמירת "שלום עליכם" לא יאמרו ממלך מלכי המלכים, אלא מלך מלכי המלכים, (עם מ' אחת). ויאמר "בצאתכם" לשלום (עם אות ב' בראש התיבה), והכוונה שנמשך אחר מה שאמר ברכוני לשלום, כלומר שיברכוהו בזמן צאתם ולא שדוחה אותם חלילה.

ב. כשיש חלילה מריבה או מחלוקת בבית, קבלה מרב גדול שלא יאמרו בליל שבת את החרוז "בצאתכם לשלום", והוא בדוק ומנוסה.

ג. מי שאין באפשרותו להניח בליל שבת את השולחן בצד צפון ואת המנורה בצד דרום, וגם אין לו הדס, לא יאמר אסדר לדרומא מנרתא דסתימא וכו' שמובא בפיוט של אזמר בשבחין ,כי מכיוון שאינו מסדר שולחנו ונרותיו כמו הסדר הנזכר בפיוט, נראה כמוציא שקר מפיו, ומכל מקום אינו צריך לדלג לגמרי את כל החרוז, אלא לא יאמר תיבת אסדר שמשמעותה על עצמו, אלא יאמר אסדרו  לדרומא וכו', ויכוין בזה על ישראל שבלילה זה כך הם מסדרים השלחן לצפון והמנורה לדרום, ומכינים היין בכוס ומביאים הדס.

ד. כיצד מקדש?- נוטל כוס שמחזיק רביעית הלוג או יותר (שמונים וששה גרם כמנין כו"ס), ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין  ואחר כך אוחזו בימינו ומגביהו מן השלחן טפח (8 ס"מ) או יותר, ולא יסייע בשמאל את יד ימינו, ואומר בעמידה פרשת ויכולו עד אשר ברא אלוקים לעשות, ואחר כך מברך ברכת הגפן, ואחר כך ברכת הקידוש, ושותה כמלוא לוגמיו שהוא רוב רביעית (ארבעים וארבעה גרם), וכל השומעים טועמים מן היין לחיבוב מצוה.

ה. על פי הקבלה צריך לקבל את כוס הקידוש בשתי ידיו מאדם אחר אשר גם הוא יאחזנו בשתי ידיו וימסרנו למקדש, והמקדש יאחז את הכוס בשתי ידיו כנגד החזה, ויחזיק את הכוס בידו הימנית בלבד מבלי סיוע ידו השמאלית. ויאחז את הכוס באצבעותיו הזקופות למעלה והכוס מוקף מסביב בגובהן של האצבעות, ולא יתן הכוס על כף היד וגם לא יניח הכוס על האצבעות כשהן פשוטות אלא זקופות למעלה. ולפני הקידוש ימזוג את הכוס במים, וטוב שאותו אדם שמסר את הכוס, הוא ימזוג ביד ימינו, וימזוג שלש פעמים. ואחר המזיגה יתן המקדש את עיניו בכוס היין ויסתכל בו, ויש סוד עמוק וכוונה גדולה בהסתכלות זו.

ו. לפני הקידוש יאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' עד סוף המזמור, ואחר כך יאמר יום השישי ויכולו השמים והארץ וכו', ויש טעם על פי הסוד מה שמוסיפים שתי תיבות של "יום השישי" עם ויכולו. וראשי התיבות של "יום השישי ויכולו השמים" הוא שם הוי"ה. וצריך לכוון מאד בקידוש ולהרהר בתשובה, כי אמירת "ויכולו"- להעיד כי ה' ברא שמים וארץ ונח בשבת, ורשע פסול לעדות, על כן יהרהר בתשובה שיהיה ראוי לעדות. ועל פי הקבלה צריך לעשות את הקידוש של הלילה בעמידה. וכן נוהגים הספרדים, ויש גם אשכנזים שנוהגים לעמוד בעת הקידוש.

ז. לאחר שסיים ויכולו השמים וכו', יאמר "סברי מרנן" ויענו "לחיים", וגם אם הוא מקדש לבדו ואין אחר עומד אתו, יאמר "סברי מרנן", שיש בזה סוד וכוונה. ואחר כך יברך ברכת בורא פרי הגפן, ואחר כך יאמר ברכת הקידוש אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו וכו', ואחר כך ישב וישתה את היין.