שירי שבת וברכת המזון

א. מנהג נאה לשורר שירות ותשבחות להשם יתברך בשעת סעודות השבת.

ב. מותר לבעל לשיר יחד עם אשתו נדה את זמירות השבת, והמחמיר בזה- תבוא עליו ברכה. ואם יש אורח בבית אין לנשים לשיר בפניו, כיון שאסור לו לשמוע את קול שירתן. ואם ממשיכות הן בכל זאת לשיר בניגוד להלכה, יעיין הוא באיזה ספר ויסיח דעתו מקול שירתן ויתכוין שלא להנות. או שישיר הוא בקול רם כדי שלא ישמע היטב את קול שירתן. וכן יעשה בחור בעת שיושב עם הוריו ובני משפחתו ליד שולחן השבת, ושומע קול שירת נשים ואין בכוחו להפסיקו, או אדם ששומע מביתו את שכנותיו ששרות.

ג. נהגו ברוב קהלות ישראל לזמר פזמון "צור משלו אכלנו" (המורכב מארבעה בתים אשר מכילים את תוכן ארבעת הברכות שבברכת המזון) לפני ברכת המזון, ואין לפקפק על אמירתו לפני ברכת המזון, מחשש שיוצאים בפזמון זה ידי חובת ברכת המזון מהתורה, וספק אם צריך לברך אחר כך ברכת המזון משום ספק ברכה לבטלה, אלא רשאים לאומרו אף לכתחילה לפני ברכת המזון.

ד. נוהגים לכסות את הסכין בשעת ברכת המזון, ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב. ועל פי הקבלה יותר טוב להסירו לגמרי בשעת ברכת המזון, וגם בשבת ויום טוב צריך להסירו.

ה. בברכת המזון אומר "רצה והחליצנו". ואם שכח ולא אמר רצה, וחתם בונה ירושלים, יאמר: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת". ואם לא נזכר והמשיך בברכה רביעית, ואמר "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם" ומיד נזכר, יסיים אשר נתן שבתות וכו', ואם לא נזכר אלא עד שאמר "לעד"- חוזר לראש. ודין זה נוהג גם באשה. ובהרחמן האחרון אומרים "מגדול" ולא "מגדיל" כימי החול.

ו. מי שנסתפק אם אמר "רצה והחליצנו" בברכת המזון- אינו צריך לחזור ולברך ברכת המזון.

ז. מותר להניח הפירות שהובאו על השולחן בסעודת שבת עד לאחר ברכת המזון, כדי לברך לפניהם ולאחריהם להשלים מנין מאה ברכות, ואין לחוש לאיסור גורם ברכה שאינה צריכה, וטוב שיצווה לבני ביתו להביאם לפניו רק לאחר ברכת המזון.

ח. מותר לאדם להיות ער בליל שבת וללמוד כל הלילה, ואין לאסור משום ביטול עונג שבת, ובלבד שאינו מצטער מזה, והשינה אינה אונסת אותו, אלא אדרבה נהנה ומתענג מהלימוד.