צבא אמיתי

נפש האדם מטבעה נמשכת לאמת, גוף אפשר לשקר, נשמה אי אפשר לשקר, נשמה נמצאת בבית מדרש ושומעת דברי אלוקים חיים, הנשמה מרגישה שזה אמת שזה דברים אמיתיים, זה נכון, נשמה אי אפשר לרמות, הנשמה של האדם מרגישה איפה האמת ואיפה השקר. אמרתי פעם ולא פעמיים אדם בא לדרשה חזר בתשובה או לא חזר בתשובה זה בעיה שלו אבל אותו אדם נמצא ברחוב, יהודי נמצא ברחוב הנשמה מרגישה פה זה עולם של טומאה, עולם של שקר, לא עולם של אמת, הוא בא לבית מדרש ושומע דברי תורה, פה האמת, הוא מרגיש כאן דברי אלוקים, דברים אמיתיים. איך אנשים באים פה, מבית שאן, מחיפה, מירושלים, באים מכל מיני מקומות בארץ, מקומות רחוקים, אני שואל אותם: יש לכם לווין? הם עונים: כבוד הרב זה לא אותו הדבר!!! נוסעים מאה קילומטרים, חוזרים באחד בלילה, ויש כאלה שבאים למשרד באחד, שתיים בלילה ויוצאים מכאן חזרה, באים מאה קילומטר נסיעה. מה קרה, איזה אהבת התורה.

רבותיי הייתי פעם לפני שמונה עשרה שנים, בכלא 6, ולא בתור אסיר אל תפחדו, הייתי בכלא 6, הייתי בכלא 4, הייתי בכלא מגידו, הייתי בבתי כלא כדי לתת דרשות אבל היום יש חוק שאסור לרבנים להיכנס לצבא או לבתי סוהר צבאיים לתת דרשות, יש לי עד היום מכתב מהבית כלא על התעוררות שהייתה שם בבית כלא. שהייתי בכלא 6 מי שמכיר את הכלא שם, יש שם חדר אוכל צר וארוך ושם התרכזו כל החיילים והיה שמה מאה חמישים חיילים, אולם מלא. נתתי שם דרשה שעה ורבע, ואז שאלתי את החיילים בסוף, תאמרו לי בבקשה מה זה צבא טוב? אחד אמר לי באיכות הנשק וזה אומר לי כמות הנשק, אחד אומר מבחינה אסטרטגית, איפה יושבים, כל אחד זרק מילה אחרת. אמרתי לחיילים, אתם מסכימים איתי שיש צבא עם נשק הכי טוב בעולם וכמות בלי הגבלה ומבחינה אסטרטגית מכל הבחינות היא הכי טובה שיכולה להיות אבל אין משמעת בצבא, הרמטכ"ל נותן הוראות והמפקדים לא שומעים, המפקדים נותנים הוראות והחיילים לא שומעים, האם יש ערך לצבא שאלתי אותם ואמרו שזה לא צבא, אוי ואבוי זה אבדון. אמרתי לחיילים, כל אחד מאיתנו כאן, אני ואתם, כל חייל זה בבחינת צבא, הרמטכ"ל שלנו נמצא כאן במוח, העיניים, הידיים, הרגליים, כל האיברים שלנו אלה חיילים שמבצעים את כל הפעולות שבאים מהמוח. אמרתי להם, ההבדל ביני לביניכם שאצלי יש משמעת בצבא שלי, בגוף שלי, מה שהמוח אומר העיניים עושות, מה שהמוח אומר הפה עושה, שום אבר בגוף שלי עושה תנועה בלי הוראה מלמעלה כי יש משמעת, אתם יכולים להיות חיילים קרביים, יכולים לקבל צ'לשים אבל אתם אומללים, אתם בלי משמעת, "איזהו הגיבור הכובש את יצרו", בעל הבית על הלב בעל הבית על העיניים. אמרתי להם, אתם חיילים טובים קרביים ומצליחים אבל הלב בעל הבית, הלב שולט עליכם, אין לכם משמעת בגוף, בא חבר ואומר בוא לים, בוא לדיסקוטק, בוא על האש והמוח אומר לך, שבת יהודי, טרף אסור לך, הלב אומר עזוב שטויות לך תבלה, לך תעשה חיים, מי מנצח? הלב מנצח.

תשמעו רבותיי סיימתי את הדרשה ואמרתי לחיילים נאמר שמע ישראל ביחד - ואיזה שמע ישראל הייתה, איזה התעוררות. סיימו וקם חייל אחד והוא אומר לי, כבוד הרב איך אומרים שמע ישראל. אני אומר לכם את האמת, אני לא האמנתי שיש יהודי בגיל עשרים  ולא יודע איך אומרים שמע ישראל, חשבתי שהוא בא לצחוק עליי, לא עניתי לו, המזל מהשמיים היה איתי מישהו, והוא אמר לחייל תגיד אחרי: שמע ישראל! אני אומר לכם רבותיי שערותיי עמדו, הייתי בהלם ולא האמנתי, לא האמנתי יהודי בגיל עשרים או עשרים ואחד לא יודע איך אומרים שמע ישראל. שבועיים אחרי זה אני עובר בבני ברק ברחוב רבי עקיבא ואני פוגש שלושה חיילים, באים ואומרים לי, כבוד הרב שלום עליכם, מסתכל, מי אתם? אתה לא זוכר אותנו? אנחנו היינו בכלא 6 לפני שבועיים כשדיברת שם. אז הם אומרים לי, כבוד הרב אנחנו רוצים לומר לך משהו, אתה זוכר את אותו חייל שאמר לך אני לא יודע איך אומרים שמע ישראל? זה היה היום האחרון שלו בכלא, הוא יצא ולמחרת הוא הלך לישיבת "אור החיים" בירושלים, היום הוא עם חליפה וציציות בחוץ. אנחנו שומעים? מה עושה דרשה אחת, יש לנו מושג מה זה עוצמה של תורה? רק להבין ולראות את כוח של התורה.