טובת התפילה

שמחה זה סמל של אור, סמל של קדושה, "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". העצבות, חושך, דאגות, מתח, זה הסמל של הסיטרא אחרא. שיש שמחה כל הצינורות העליונים פתוחים, "עבדו את ה' בשמחה", אדם ששמח זה מראה על ביטחון, אמונה, שמחה מחברת את האדם לשורשו, כמו שגדול אחד אמר, "כי בשמחה תצאו", אם אתה בשמחה אתה יוצא מכל הבעיות, למה שמחה - כי שמחה מראה על ביטחון, מראה על אמונה. אילו היינו יודעים מה הכוח שלנו ומה כוח התפילה היינו כל הזמן מתפללים. איך אומרת הגמרא, אמר רבי יוחנן, ולואי שהאדם יתפלל כל היום כולו, כך אומר רבי יוחנן, תראו מה זה תפילה. אילו היינו יודעים מה ערכה של תפילה, מה כוח של תפילה היינו מנצלים כל רגע ורגע לתפילה, בדרכים, בכל פינה שאתה הולך, בעבודה, אתה עובד אתה יכול להתפלל, תעסוק ואתה יכול לדבר עם הקב"ה. יש לך בעיה, ריבונו של עולם תעזור לי לפטור את הבעיה ואתה רואה ניסים, אתה רואה שהקב"ה מקבל את התפילה.

אומר המהר"ל מפראג, אם אדם לא מתפלל אף שמשמיים רוצים לתת לו משהו, רוצים לתת לו משהו טוב, גם אם מגיע לו, אם לא יתפלל הוא לא יקבל. בפרשת בראשית כתוב, "וכל שיח השדה, טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה, טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה". תראו מה כתוב פה, למה אין עשבים? למה אין צמחים? "כי לא המטיר ה' אלוקים", לא הוריד גשם ולמה לא הוריד גשם? "ואדם אין לעבוד את האדמה", האדם לא נמצא. תראו מה אומר רש"י הקדוש, למה לא המטיר? אומר רש"י, מה הטעם שלא המטיר? מה הטעם שהקב"ה לא הוריד גשם? לפי שהאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, אין מישהו שנמצא שיידע להעריך מה זה גשם וכשנברא האדם, וידע שהגשמים הם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים. זאת אומרת אף על פי שה' יתברך יודע שהעולם חייב גשם וצריך גשם אבל כל עוד שאדם לא מתפלל גשם אני לא נותן, זאת אומרת שנדע להעריך מה זה גשם, להבין שצריך גשם, להתפלל לגשם ואז יבוא גשם.

אנחנו שומעים? הרי אנחנו יוצאים מהאדם הראשון, שימו לב האדם הראשון חטא, הוא נענש ואשתו נענשה והנחש נענש. כולם מבינים שהעונש של הנחש הכי קשה מכולם, זה נכון אבל לא כמו שכולם מבינים שהוא אוכל עפר, "ועל גחונך תלך", זה לא העונש הגדול של הנחש. הרי לכאורה איזה עונש קיבל הנחש, עפר תאכל כל ימי חייך? כל מקום יש לו עפר אפילו על הגג יש לו עפר, הוא מוריד את הראש שלו הוא אוכל. אדם כדי לאכול צריך לחרוש, לזרוע, השקיה, אחרי זה תקצור, תטחן, עשר פעולות עד שמגיעים ללחם, כמה עמל, כמה צער והנחש כל מקום יש עפר, אז מה הקללה כאן? אלא שימו לב הקללה גדולה של הנחש מהי, הקב"ה אומר לנחש: אני איתך לא רוצה עסק, כל מקום יהיה לך אוכל, לא רוצה שתתפלל אליי, לא רוצה לשמוע את הקול שלך, אתה רוצה אוכל תוריד את הראש ותאכל. אבל האדם, אתה חורש, זורע, צריך גשם, אתה צריך להרים את הראש לשמים, "אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי", מתפלל לבורא עולם. כתוב בספרים, אין דבר שיכול לחזק את האמונה של האדם כמו גשם, למה? כל החוקים בטבע הם חוקים קבועים, מים מכבים את האש, האש שורפת, כל דבר, האדמה מצמיחה. יש דבר אחד בטבע שאין לו חוק קבוע וזה גשם, יכול שיהיה גשם כל החורף, יכול להיות בצורת קשה שנים, אתה לא יכול לדעת כלום.

הגמרא אומרת, שלוש מפתחות ביד הקב"ה: מפתח של תחיית המתים, מפתח לידה ומפתח גשמים. רוצים גשם? צריכים להתפלל ואדם רואה שמתפללים ויורד גשם, פלאי פלאות. הקב"ה אומר לאדם, "בזעת אפך תאכל לחם", אני רוצה איתך קשר, אתה תחרוש, תזרע, תתפלל אליי, אני רוצה קשר איתך, והנחש - אני איתך לא רוצה קשר. הגמרא אומרת, הרי הנחש היה המסית, הוא הסית את אדם וחוה לעבירה ולכן הוא קיבל את העונש החמור ביותר, אתה גרמת מיתה לכל הבריאה, אני לא רוצה איתך קשר, כל מקום יש לך עפר, לא רוצה קשר איתך.