פרשת תולדות

הפרשה מתחילה בפסוק "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" וכבר שאלו המפרשים מהי הכפילות בפסוק כיון שכבר נאמר 'יצחק בן אברהם', ממילא ידענו שאברהם הוא המוליד של יצחק. רש"י מסביר אברהם הוליד את יצחק, לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אח"כ הוליד את יצחק. פירוש נוסף לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק. עכ"ד.

בספר 'מקדש הלוי' מוסיף לבאר באופן נוסף: שכן הנה נאמר בנביא (ישעיה) "לא תהו בראה לשבת יצרה" כלומר הקב"ה ברא את עולמו בכדי שישבו בו בני האדם, יקימו דורות יעמידו תולדות, וישתמשו בבריאה הנפלאה שהוכנה בעבורם. גם לתולדותיהן של חיות הארץ ישנה מטרה ותכלית, קיום העולם אינו אפשרי מבלעדיהם, כל חיה וחיה על פי טבעיה ותכונותיה. ועל כן בודאי רצון ה' בהתרבותם והמשך קיומם של כל מיני בעלי החיים למשפחותיהם.

אולם כמובן שלא ניתן להשוות בין התרבות בני אדם, להתרבות שאר החיות והבהמות אשר על פני האדמה. כמו כן ניתן להבחין בבירור בין הקשר המשפחתי בחיי בני אנוש, לקשר משפחתי של איזה שהוא בעל חי. חיות הארץ תפקידם של ההורים מתמצה בהבאת תולדות לעולם, כאשר נולד שור או חמור הוריו אינם מלוים אותו לאורך זמן, ישנם מבעלי החיים השומרים ודואגים לוולדיהם עד אשר הם רוכשים את המיומנויות שיאפשרו להם לשרוד בעולם שסביבם, אולם בכך מתמצה תפקידם של ההורים, מכאן ואילך ממשיכים בעלי החיים הצעירים לדאוג לעצמם בעזרת הטבעים המולדים שטבע בהם הבורא.
אולם האדם שונה בנקודה זו בתכלית השינוי, האדם זקוק לליווי ולטיפוח מצד הוריו לחום ולאהבה החל מרגע לידתו ועד לבגרותו המוחלטת עד ועד בכלל. אם הוא מופקר ומוזנח יותיר הדבר חותם בנפשו ולעיתים אפילו בגופו. תפקידם של ההורים האנושיים אינו מתמצה בהנחלת כישורים לילדיהם, תפקידם עמוק מורכב ועדין הרבה יותר. כל הורה מקבל לידיו פקדון ועליו מוטל להדריך אותו לחנך אותו לעקוב אחרי התפתחותו ולכוון אותו לדרך הישרה.

כל המשימות הללו אשר הינן מתפקידו הבסיסי ביותר של כל הורה מוגדרות כהמשך ישיר לעצם הבאת הילד לעולם והינן חלק בלתי נפרד מלידתו, באשר הן נועדו להכשיר את הרך הנולד להיות 'אדם' ולהשלים את יצירתו הרוחנית כנוצר בצלם. ובכן כאשר נאמר בפסוק כי 'אברהם הוליד את יצחק' נראה כי אין הכוונה רק לכך שאברהם הביא את יצחק לעולם. הכוונה עמוקה הרבה יותר כוונת הפסוק ללמד כי אברהם הוא זה אשר חינך, הדריך, ליוה, ועקב אחרי התפתחותו של בנו הנולד לו, עד שהעמידו על מכונו ותבניתו הרוחנית הראויה כפי שנדרש מיצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עבד ה'.
זהו איפוא פשר הכפילות בפסוק, שכן אמנם 'יצחק היה בן אברהם' מצד התולדה הטבעית, אולם בכך לא היה די, אלמלא 'אברהם הוליד את יצחק' אלמלא המשיך אברהם לחנך ולהדריך ולגדל ולכוון את בנו הנולד לו עד שהביאו לידי בנין אישיותו השלמה כרצון בורא העולם.