פעמון הכנסיה

בהונגריה מסופר על יהודי אחד שקראו לו יוסף קליין שהיה ירא שמים גדול, בעיירה זו היו סה"כ שמונה יהודים ששה זקנים ושניים צעירים. ליוסף קליין נולד בן, הבן היה חריף מאוד עם חשק לתורה. אביו היה מתפלל בבוקר מוקדם ולאחר מכן היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום, תהילים, וזוהר, כך היה לומד חצי יום, בחצי יום השני עד הערב היה אטליז ובערב היה מתעסק ביינות.

בנו של יוסף קליין גדל והגיע זמנו להתחיל ללמוד תורה, אבל בעיירה לא היה מי שילמד אותו הם היו סה"כ עם הבן תשעה נפשות יהודיים. אביו לא ידע מה לעשות אין תלמוד תורה, הלך וביקש מזקני העיר היהודים שילמדו את בנו כמה שהינם יכולים. כך הבן ישב ולמד את התורה הקדושה ככול האפשר. אביו היה טרוד בקצביה ולא כל כך היה עסוק בחינוך בנו, לאט לאט בנו התחיל להתחבר לחברים לא כל כך טובים בעיירה. כל יום ראשון הפעמון של הכנסייה מצלצל וכל החברים שלו היו עוזבים אותו והולכים לכנסיה. מאחד הימי ראשון הפעמון לא צלצל שאל אותם למה אין צלצול של הכנסיה היום. אמרו לו הילדים הנוצרים, יש"ו לפני חג הפסחא לכך את כל הפעמונים לרומאי ולכן אין פעמונים. הילד היה חריף רק לכנסיה ואמר להם הינה יש פעמון בכנסיה. הילדים הנוצרים אמרו לו, נכון שהפעמון כאן אבל בתקופתו של יש"ו לא היו פעמונים. הילד היהודי לא הבין אבל הפעמון כאן. אמרו לו הילדים, הוא כאן אבל מי שיצלצל בו יתחייב שריפה.

המשיכו במשחקים שלהם, לאחר שהילדים הנוצרים הלכו הילד היהודי הלך לאטליז של אביו לקח שני חתיכות בשר טובים פיזר עליהם שום שיהיה ריח טוב, הלך לפעמון של הכנסיה (לפעמון היו קשורים שני חבלים) קשר כל חתיכת בשר לחבל אחד. הרוח פיזרה את הריח של הבשר עם השום כל הכלבים שהיו בסביבה רצו לבשר וכלב אחד מושך מכן והשני מכן והפעמון צלצל. כל התושבים התעצבנו מי הכופר הזה שצלצל ורצו מיד לכנסיה. כשהגיעו ראו את הכלבים מיד הבינו שכל המעשה החכם הזה שמואל הילד היהודי עשה אותו, כל התושבים התחילו לגזור דינו לשריפה כשיגיע הבוקר.
יוסף קליין אביו של שמואל ישב בביתו בלילה הזה ובשעה מאוחרת נקישות אל הדלת. יוסף נבהל מי נוקש בשעה כזאת מאוחרת, ניגש אל הדלת וכשפתח ראה את חברו הטוב סטפני שנכנס מיד לתוך הבית, תקשיב יוסף קליין אני אוהב את הבן שלך כמו אח שלי ואני רוצה להודיע לך ששורפים את הבן שלך. יוסף קליין לא הבין מה לשרוף? סטפני סיפר לו את כל הסיפור על הפעמונים שצלצלו היום בכנסיה בגלל שמואל. יוסף קליין כל כך הודה לו על עזרתו שסיפר לו נתן לו מטבע כסף לקח את בנו החביא אותו בעגלה של ירקות וברח לעיירה אחרת של יהודים וביקש מאחד תושבי העיירה עם יכול לשמור את הילד אצלו, יוסף קליין חזר לעיירתו בלי שיבחנו בו שהבריח את בנו.

היהודי שהתחיל לשמור על שמואל הקטן לקח אותו לאדם תלמיד חכם שילמד אותו תורה, והתפלאו מהחכמה שלו והחריפות שכלו. ישב ועסק בתורה עד שנהיה תלמיד חכם גדול בהונגריה.
אמר שמואל לאביו יוסף קליין, בזכות המסירות נפש לקנאת השם הנוצרים רצו לשרוף אותי והברחת אותו לעיירה אחרת ושם למדו אותי תורה וזכתי לצאת גדול בהונגריה.