הנה הגמרא בברכות דף לח' עמוד א' אומרת "האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו, מאי טעמא? זיעה בעלמא הוא".
ופירוש הגמרא הוא דבש היוצא מן התמרים מברכים עליו "שהכל נהיה בדברו", והגמרא שואלת מה הטעם היינו מדוע הדבש הזה שזב אינו נחשב חלק מהפרי, עונה הגמרא מפני שהדבש הזה נחשב כזיעה בעלמא.
ופירוש הכוונה שהגמרא אומרת זיעה בעלמא היינו משום שבעודו של הפרי שהוא שלם אזי היה נאכל עם קליפתו ואם כן שסוחט את הפרי נחשב המשקה זיעה של האוכל ועוד שהרי הפרי עומד לאכילה ואם כן שסוחט את הפרי זה כבר אינו נקרא פרי ואם כן זה השתנה לגריעותא. ( וזה אינו דומה למה שכתבנו שאם מרסק את הפרי אפילו על ידי מיקסר שברכת הפרי אינה משתנה משום ששם הפרי שלם וגוף הפרי קיים רק שהוא מרוסק ונמצא בצורה אחרת אבל כאן אצלנו שסוחט מוציא מתוך הפרי לחלוחית וזה לא גוף הפרי עצמו ולכן נחשב כזיעה וברכתו "שהכל נהיה בדברו").
השולחן ערוך סימן רב' סעיף ח' פסק שעל דבש היוצא מן התמרים מברך "שהכל נהיה בדברו", וכן על משקין שיוצאים מכל מיני פירות חוץ מזיתים וענבים מברך "שהכל נהיה בדברו".
ויוצא מתוך זה כמה הלכות:
1.אם סוחט פרי או ירק או שיצא מאליו מברך עליו "שהכל נהיה בדברו" (ודווקא שנסחטו או יצאו מאליהם אבל אם נתרסקו או שריסקם ונשאר גוף הפרי או הירק כגון אבוקדו מרוסק או גזר מרוסק דינם כדין ירקות או פירות שנסרקו ועיין בהלכה שכתבנו בדף אחר מה מברכים עליהם) חוץ מענבים וזיתים שעל הענבים אם סוחט אותם מברך "בורא פרי הגפן" ועל הזיתים שסוחט אותם ויצא שמן זית אינו מברך כלום (ועיין בהלכה שכתבנו בדף אחר מתי מברכים על שמן זית).
2.בדיעבד אם בירך על מיץ פירות טבעי "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה" יצא ידי חובה אולם כל זה במיץ פירות או ירקות טבעיים אולם במיצים המצויים בזמנינו שנעשים ממעט מיץ פירות ומוסיפים עליהם מים ותמציות ושאר חומרי טעם וריח אפילו בדיעבד אם בירך עליהם "בורא פרי העץ" לא יצא ידי חובה.
3.אם אוכל מאותו מין פרי קודם ששותה את המיץ שיוצא ממנו (וסחט אותו והוא מיץ טבעי כמו שביארנו בהלכה 2) יברך "בורא פרי העץ" על הפרי ויכוין בפירוש שלא לפטור את המיץ בברכה או שיברך תחילה "שהכל נהיה בדברו" על המיץ ואחר כך יברך על הפרי "בורא פרי העץ", ובדיעבד אם בירך על הפרי "בורא פרי העץ" ולא נתכוין בפירוש שלא לפטור את המיץ לא יברך על המיץ כלל ששותה אותו.
4.מי שאוחז את הפרי ומוצץ ממנו את המיץ לתוך הפה צריך לברך "שהכל נהיה בדברו" ואחר שסיים אינו מברך ברכה אחרונה כלל ואפילו מצץ מן הפרי שיעור רביעית, אולם אם מוצץ מן הפרי על ידי לעיסה בשיניו צריך לברך על הפרי "בורא פרי העץ" כיוון שלעסו בשיניו נחשב כאכילה ולא כשתיה ואם מצץ ממנו שיעור כזית (27 גרם) צריך לברך ברכה אחרונה.
ברכה על הנסחט מן הפרי
מה מברכים על פרי שסוחט לתוך כוס? ומה הדין שתופס את הפרי בידו ומוצץ לתוך פיו?
Hits: 9138
Related Items
-
מוקצה חלק גהלכות שבת
-
הלכות בישולי עכוםכשרות המטבח
-
עניית אמן ודיני תפיליןבהלכה ובאגדה
-
סדר קידוש של שבתקידוש וסעודות שבת
-
הלכות הבדלה במוצאי שבתהלכות שבת
-
יום כיפורימים נוראים
Latest from הרב רועי גנון