משנה ב

הקדמה למשנה:
שמעון הצדיק היה בתקופת בית שני, והוא היה כהן גדול במשך ארבעים שנה, והיה מנהיג דגול לעם ישראל, והוא היה התנא הראשון, ובחכמתו ובקדושתו הציל את עם ישראל בדורו מחורבן, כפי שהגמרא מספרת במסכת יומא (עמוד סט' דף א') שהכותים הלשינו לאלכסנדר מוקדון (אלכסנדר מוקדון היה מלך גדול וגיבור שכבש את העולם, והוא זה שהעמיד את מלכות יוון) שהיהודים מורדים בו, ואמרו לו שהיהודים נכנסים לבית המקדש והם מקללים אותו, המלך אלכסנדר מוקדון כעס מאוד והחליט לעלות לירושלים להחריבה, והנה נודע הדבר ליהודים שהמלך עולה להחריבה ועשו צום ובכי.
וכששמע שמעון הצדיק לבש בגדי כהן גדול ויצא עם מכובדי ישראל לקראת המלך, ויצאו איתו עוד אלף צעירי כהונה לבושים בגדי כהונה לבנים ואבוקות של אש בידם, עד שנפגשו עם אלכסנדר והשרים עם שמעון הצדיק, וכשראה אלכסנדר את שמעון הצדיק פתאום ירד המלך אלכסנדר ממרכבתו והשתחוה לפניו, אמרו לו שריו למלך, מלך גדול כמוך יורד ומשתחוה ליהודי כזה?, אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני במלחמתי, שאל אותם המלך יהודים למה באתם?, אמרו לו בית המקדש שאנו מתפללים עליך ועל מלכותך שלא תפסק, יתעוך זדים אלו (היינו הכותים) לבוא להחריבו?, שאל אותם המלך מי אלו שכך מעללים?, ענו לו אלו הכותים, אמר להם המלך מסורים הם בידכם, ואחר כך כרת ברית המלך עם שמעון הצדיק ועם היהודים (ועיין שם בגמרא עוד בהמשך המעשה).  
וכשהיה שמעון הצדיק חי היו הרבה ניסים לעם ישראל במקדש, כגון: ביום הכיפורים שעושים גורל על שני שעירים שאחד עולה לה' יתברך ואחד שולחים אותו לעזאזל, וכשהיה שמעון הצדיק חי תמיד היה עולה הגורל לה' ביד ימין, ותמיד נר המערבי היה דולק מערב עד ערב והיו עוד ניסים (עיין במסכת יומא דף לט' עמוד א') איזה עוד ניסים היו), וכשמת חדלו כל הניסים להיות.
הגמרא במנחות (דף קט' עמוד ב') אומרת שבאותה שנה שנפטר שמעון הצדיק, במוצאי יום כיפור אמר לאנשים שהשנה הוא הולך למות, שאלו אותו מין אתה יודע?, ענה להם שבכל שנה היה נכנס איתי לבית קודשי הקודשים זקן שהוא לבוש בגדים לבנים, והיה נכנס איתי ויוצא איתי, השנה הזו נזדמן לי זקן לבוש שחורים ונכנס איתי ולא יצא איתי, ובאמת לאחר חג הסוכות חלה שבעה ימים ונפטר.

ביאור המשנה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה- שמעון הצדיק נשאר האחרון מבין אנשי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר- והרי יש הרבה דברים שאמר שמעון הצדיק ומדוע התנא רושם שהוא אמר רק דברים הללו?, ומתרץ רבי עובדיה מברטנורה שזה מה שהיה רגיל תמיד לומר, והכוונה שהן אמת שאמר עוד הרבה דברים אלא ששלושת הדברים הללו הוא היה רגיל תמיד לומר אותם, (ומוסיף רבי עובדיה מברטנורה וכן כל מה שרשום בהמשך בפרקי אבות "הוא היה אומר" או "רבי פלוני אומר" הכוונה שזה המימרא הזאת הוא היה רגיל לומר אותה).
על שלושה דברים העולם עומד- יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון היינו שבשביל שלושה דברים הללו העולם כולו נברא (רבנו יונה, רבי עובדיה מברטנורה), הביאור השני הכוונה שמי שנזהר בשלושה דברים אלו עולמו של אותו אדם עומד, ובכך זוכה לחיי עולם הזה וחיי עולם הבא (תפארת ישראל).
על התורה - לימוד התורה, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", וההסבר אם לא ברית שה' עשה אם עם ישראל על לימוד התורה, אז חוקות השמים והארץ ה' יתברך לא היה בורא את העולם.
על העבודה- יש בזה שני פירושים, יש מפרשים שזה עבודת הקורבנות שעם ישראל מקריב (רש"י, רבי עובדיה מברטנורה), ויש מפרשים שזה עבודת ה' שזה קיום המצות ששייך בהם עבודה, והיינו עשיה שצריך לעשותם (רבנו בחיי, תפארת ישראל).  
על גמילות חסדים- משום שנאמר "עולם חסד יבנה", וגמילות חסדים היינו שאדם עושה חסד עם חברו, כגון: לשמח חתן וכלה, לנחם אבלים, לבקר חולים, ולהלוות לעני בשעת דוחקו.

מעשה שהיה:
מספר רבי צבי מרקוביץ שליט"א, שבעיירה סלונים שבחוץ לארץ היה קיים מוסד "הכנסת אורחים" שהוחזק על ידי אנשי הקהילה, והנה לימים קמו כמה אנשים ורצו לבטל את המוסד הזה, וטענו הרי האורחים הנכבדים שבאים בדרך כלל הם מוזמנים על ידי אנשים פרטים ויש להם היכן לסעוד והיכן לאכול, ואם כן נמצא שהמוסד הזה של "הכנסת אורחים" מזדמנים רק אנשים שהם פרחחים וסתם אורחים ואין אנחנו מחובתנו לטרוח בשביל האכסניה שלהם, כאשר שמע זאת רבי שבתי יגל מיד קם והשיב כנגד על הטענה הזאת, וכך אמר הרי המשנה באבות אומרת שהעולם עומד על שלושה דברים "על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים", ויש לשון כאן שאלה מדוע התנא כאשר אמר תורה ועבודה הוסיף את האות "ה" הידיעה (שכן כתוב במשנה "על התורה על העבודה"), ואילו בדבר השלישי שזה גמילות חסדים לא הוסיף התנא את האות "ה" הידיעה (שכן כתוב במשנה "על גמילות חסדים" ללא "ה" הידיעה), ותירץ רבי שבתי יגל שחז"ל ראו ברוח קודשם שיבואו ימים שיתווכחו בישראל ברי יש כמה תורות ומה זה התורה האמיתית, ולכל תנועה והתורה שלה, לכן חז"ל הטעימו ואמרו "על התורה" בה"א הידיעה שדווקא על התורה האמיתית שנתונה מן השמים עליו העולם עומד, וכן ראו חז"ל שיבואו ימים שיתווכחו בישראל ויאמרו מה זה העבודה, הרי יש עבודה אחרת כגון, עבודת כפים ויש שיאמרו שיש עבודה זרה, לכן חז"ל הטעימו ואמרו "על העבודה" בה"א הידיעה שדווקא עבודת ה' שהיא קיום המצוות, שזו העבודה האמיתית שעליה העולם עומד, אולם לגבי גמילות חסדים חז"ל לא כתבו עם ה"א הידיעה משום שהמצוה הזו של גמילות חסדים נוהגת עם כל אחד, ולא משנה מי הוא ומה הוא, ולכן אין הבדל עם מי אנחנו גומלים חסדים עם אנשים מכובדים או אורחים פרחחים, והרי אברהם אבינו שטרח להכניס אורחים ולהכין להם סעודה אפילו שהיו נראים בעיניו כמו ערבים.